בש"מ 7894/13 מועצה מקומית כפר מנדא נ. תאגיד נטופה לביוב בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 17.8.2013, בענייני ארנונה. הבקשה, ובצמוד לה הערעור גופו, הוגשה ביום 20.11.2013.

בחנתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענתה העיקרית של המבקשת נוגעת לעובדה שהיא הגישה, ביום 11.9.2013, בקשה לתיקון טעות בפסק-הדין, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). בית המשפט דחה את הבקשה ביום 27.10.2013, בקבעו כי לא מדובר ב"טעות סופר".

אולם, כפי שהמבקשת עצמה יודעת ומציינת, במקום שבו

נדחית בקשה לתיקון טעות, לא קמה תחולה להוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, המקנה הארכת מועד סטטוטורית (ראו גם בש"א 3430/13 אלבז

נ'

מיטל (26.5.2013)). לכן, בעל-דין המגיש בקשה לתיקון טעות שאיננה מוסכמת, ומתחוור לו כי שעון הזמן להגשת ערעור הולך ואוזל (אם תדחה לבסוף הבקשה), מצופה להגיש, ולוּ למען הזהירות, בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. אם בעל-הדין אינו עושה כן, הרי שהוא נוטל על עצמו סיכון כי המועד להגשת ערעור יחלוף.

בבקשה שלפניי אין הסבר מדוע לא הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. גם לא נטען כי נמסרה הודעה למשיב באשר לכוונה להגיש ערעור. כל שטוענת המבקשת הוא כי בית המשפט קמא האריך למשיב את המועד להגשת תגובתו לבקשה לתיקון טעות, וכי בשל כך הוחמץ המועד להגשת הערעור. טענה זו לא אוכל לקבל. זאת לא רק משום טענת המשיב כי הצורך בפרק זמן נוסף להגשת תגובתו נבע מאי-המצאת הבקשה לתיקון טעות לידיו, אלא בעיקר משום שהאחריות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, לפני חלוף המועד הקבוע בדין, מוטלת אך ורק על מי שמתעתד להגיש הליך-של-ערעור. כאמור, אם בעל-הדין בוחר שלא לנהוג כך, הרי שהוא תולה את יהבו בתקווה שפסק-הדין אכן יתוקן לבסוף, ותקום תחולה להוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט. אלא שאם תקוותו נכזבת – ואזכיר כי בענייננו בית המשפט קמא קבע כי כלל לא מדובר ב"טעות סופר" הנכנסת לגדרי סעיף 81 – הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

מעבר לאמור אדגיש שניים אלה: ראשית , על פניו המועד האחרון להגשת הערעור חל בתאריך 9.10.2013, ולא בתאריך 23.10.2013 כנטען בבקשה (שהרי מדובר על ערעור על פסק-דין בעתירה מנהלית). משמעות הדבר היא כי הערעור הוגש באיחור ניכר ביותר של למעלה מארבעים ימים , וכי אין קשר של-ממש בין הארכת המועד שניתנה למשיב להגשת תגובתו לבקשה לתיקון טעות (כשהמועד המקורי היה 8.10.2013), לבין אי-הגשת הערעור במועד. שנית , הבקשה שלפניי, והערעור עצמו, הוגשו יותר משלושה שבועות לאחר ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לתיקון טעות . לעיכוב נוסף זה לא מצאתי כל הצדקה מבוררת. התמונה הכללית המתקבלת מן האמור לעיל היא שלא ניתן לאמץ את טענתה של המבקשת כי היא "פעלה במלוא הזריזות הסבירה והמתבקשת להגשת הערעור ובקשת הארכת המועד..." (סעיף 36 לבקשה).

לאור כל האמור, לא שוכנעתי בקיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה, וגם הנימוק הנוגע לחופשת הלידה של עורכת-הדין במשרד, החל מחודש מאי 2013, אינו יכול להשלים את החסר, ובוודאי אינו מהווה הסבר מספק לעיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,500 ₪.