בש"מ 7917/05 דר כרמי עדי נ. ביהד המשמעתי של לשכת עוד

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. בהחלטתו מיום 4.4.05 החליט כבוד הרשם י' מרזל לדחות את בקשתו (להלן: ההחלטה המקורית). המבקש פנה בשנית בבקשה לעיון חוזר בהחלטה המקורית. בקשתו נדחתה מהטעם שניתנה בתיק החלטה לגופו של עניין וכי המבקש יכול לערער עליה על פי הקבוע בדין (החלטת הרשם י' מרזל מיום 15.5.05).

בבקשה שבפני מתבקשת הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם. מעיון בבקשה והודעת הערעור המצורפת אליה עולה כי הבקשה היא להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית. המבקש מנמק את איחורו בכך שהחלטה לדחיית בקשתו לעיון חוזר, בה נאמר כי המבקש רשאי להגיש ערעור על ההחלטה המקורית, הגיע אליו בדואר רגיל ביום 11.8.05. לטענתו, האיחור בהגשת הערעור נבע מטעות בית המשפט אשר לא דאג לשלוח החלטה זו בדואר רשום.

דין הבקשה להידחות. דומה כי המבקש נתפס לכלל טעות בכך שסבר כי מההחלטה לדחיית הבקשה לעיון חוזר עולה כאילו הוא רשאי להגיש ערעור על ההחלטה המקורית מיום המצאת החלטה זו. המועד לספירת מנין הימים להגשת ערעור על ההחלטה המקורית מתחיל מיום המצאת החלטה המקורית ולא מיום המצאת ההחלטה על דחיית בקשתו לעיון חוזר. אם ברצון המבקש לבקש הארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית, עליו להגיש בקשה כאמור המפרטת את הנימוקים אשר בגינם איחר המבקש בהגשתה, ובקשתו זו תישקל על פי אמות המידה שנקבעו לכך.