בש"מ 8094/07 רז משגב נ. לשכת עורכי הדין בישראל

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת רשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו לדחות את בקשת המבקש למתן צו ביניים, בו יוצהר כי רואים את המבקש כמי שהתקבל בהתאם להוראות כל דין כחבר לשכת עורכי הדין בישראל ביום 12.12.2006 ולחלופין מיום ההחלטה בבקשה לצו ביניים. ההחלטה ניתנה במסגרת עתירה של המבקש להצהיר כי החלטת המשיבים שלא לקבלו כחבר לשכת עורכי הדין בטלה. בית המשפט פסק כי המתבקש הוא שינוי של המצב הקיים וצו עשה לקבלת הסעד העיקרי המבוקש בעתירה, וסעד זה לא ינתן כדבר שבשגרה אלא בנסיבות חריגות. לכן לא מצא בית המשפט מקום למתן צו ביניים.

2.

החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים ניתנה ביום 9.9.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.9.2007. התבקשה בה ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור עד לתום המועד בו ניתן יהיה להגיש ערעור על פסק הדין בעתירה. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין כל טעם המובא על ידי המבקש להארכת מועד. המשיבים מפנים לתקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, ותקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וטוענים כי המבקש אינו זקוק כלל להארכת מועד והוא יוכל לערער על החלטת הביניים ביחד עם הערעור שיגיש, ככל שיהיה צורך בכך, על פסק הדין בתיק העיקרי. משנתבקשה תגובת המבקש, הוא עמד על כך שהבקשה להארכת מועד נצרכת ואף מתחייבת לשיטתו, מכיוון שבהחלטת בית המשפט קמא נשוא ההליך ישנם אלמנטים הצהריים ואלמנטים מחייבים, שהינם סופיים ודינם כפסק דין, ולגביהם עשויים המשיבים לטעון בסופו של יום שמכיוון שלא הוגש ערעור, הינם חלוטים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין ובנספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לא מצאתי ממש בחששו של המבקש כי אם לא יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור, עשויה להישלל ממנו האפשרות להשיג על הקביעות של בית המשפט בהחלטה מיום 9.9.2007. החלטת בית המשפט בעניין צו הביניים הינה "החלטה אחרת". כל הקביעות בהחלטה זו הן קביעות לכאוריות, לצורך הדיון בבקשה לצו ביניים. בצדק ציינו המשיבים כי המבקש יוכל להשיג על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין בהליך העיקרי. במצב דברים זה, אין כל טעם בבקשה להאריך את המועד עד לתום המועד להגשת ערעור על פסק הדין בהליך העיקרי. נוכח עמדתם, אין גם כל יסוד לחששו של המבקש כי המשיבים יטענו כי הקביעות בהחלטה בעניין צו הביניים הינן חלוטות. נמצא, כי המבקש לא הבהיר את הנחיצות של הארכת המועד ולא הצביע על אינטרס ממשי המצדיק שינוי המועדים הקבועים בדין.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש ישלם שכר טרחת עורך דין למשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪.