בש"מ 8283/13 מאיר ורדי נ. ועדת ערר מחוז מרכז רמלה

המבקש עותר למתן ארכה להגשת ערעור ולחילופין להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 8.10.2013, בה נדחתה בקשה לביטול פסק-דין אותה הגיש.

לעניין סיווגו של ההליך, אכן קיים ספק שכן המבקש עתר לביטול פסק הדין מחמת "מרמה והונאה" של המשיבות 2-1, אשר על פי הטענה הציגו בבית המשפט מצג מטעה. על רקע זה, ומשבית המשפט נדרש לטענה לגופה, אכן יכולה לקום טענה כי יש לראות בבקשה לביטול פסק-דין כאילו הוגשה בגדר תביעה עצמאית, ועל כן יש לסווג את ההחלטה כ"פסק-דין" (ראו: ע"א 2751/11 דביר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פסקה 9 (3.7.2011); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ (21.5.2013)).

עם זאת, יצוין כי בהחלטה הוסיף בית המשפט כי בבקשה ביקש המבקש להעלות נושאים נוספים, אשר לא היו חלק מהעתירה המקורית שהגיש, ונקבע כי אין מקום להתייחס אליהם לגופם.

מכל מקום, וגם אם תתקבל הטענה כי יש לסווג את ההחלטה כפסק-דין, הרי שבהתאם לתקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עמדו למבקש 30 ימים להגשת ההליך, ומכאן כי גם במקרה זה הבקשה הוגשה באיחור ניכר של 25 ימים (וכפי שציין המבקש עצמו אף לו מדובר היה בהליך אזרחי, הוגשה הבקשה למעלה מ-45 ימים מיום המצאת ההחלטה לידיו).

ואולם בבקשה לא ניתן כל הסבר לאיחור האמור, אשר נוכח טעותו של המבקש ביחס לדין החל אף ממושך מזה שסבר תחילה.

עוד יצוין כי המבקש ציין כי הגיש בקשה לתיקון ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי אך כי זו טרם הוכרעה, וכי ההחלטה שתינתן עשויה להוביל למסקנה שבמועד הגשת הבקשה טרם חלף המועד להגשת ההליך.

נוכח האמור לעיל, אאפשר למבקש להגיש השלמה לבקשה בה יציין האם ניתנה החלטה בבקשתו לתיקון ההחלטה וכן יבהיר, בצירוף תצהיר ואסמכתאות מתאימות, ממה נבע האיחור בהגשת ההליך, ובכלל זאת יתייחס לטעות שבדין ביחס לימים הנתונים להגשת ההליך. הבקשה המשלימה תוגש בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.