בש"מ 888/18 אחוזת חלקה 23 בגוש 7110 בע"מ נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושקלתי בדבר, איני מוצאת להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור "כך שזה ייספר החל ממועד קבלת החלטתה המחודשת והסופית של הוועדה המחוזית".

אמנם במקרים מסוימים קיומו של הליך אחר התלוי ועומד בפני בית משפט אחר "באותו העניין" עשוי להצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי, וזאת על מנת לקדם אינטרסים של יעילות דיונית וחסכון במשאבי הפרט והציבור ובזמן שיפוטי ותוך שיש בכך תועלת גם לצד שכנגד. יחד עם זאת, וגם על כך עמדה הפסיקה לא אחת, קיומו של הליך תלוי ועומד אינו מקנה הארכת מועד אוטומטית להגשתו של הליך ערעורי. יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך מתן משקל, בין היתר, לסוג ההליך התלוי ועומד; לדרך בירורו; לסיכוייו; למסגרת הזמן בה הוא צפוי להיות מוכרע; ולעוצמת הזיקה בינו ובין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל , פסקאות 4-5 (20.10.2004) והאסמכתאות המובאות שם).

לטעמי בענייננו איזון בין השיקולים השונים מטה את הכף לדחיית המבוקש. ההליך "התלוי ועומד" הוא בחינה מחודשת של הוועדה המחוזית בהתאם לסעיף 75 לפסק הדין שבמוקד הבקשה, לפיו הוחזר הדיון לוועדה לבחינה מחודשת של שאלה ממוקדת אחת והיא בדיקת הטענה כי שטח מקרקעין בייעוד של דרך שונה ממה שנרשם בטבלת האיזון והחלוקה. לטענת המבקשת אם יתקבלו טענותיה בפני הוועדה המחוזית יעלה שווי המקרקעין ומדובר בשיקול מהותי במסגרת שיקוליה האם להשיג על פסק הדין, בפרט נוכח העלויות הכרוכות בכך.

ואולם, וכפי שציינו המשיבים 1-2, 6, 7-10 ו-12, המתנגדים למבוקש, ההכרעה בפסק הדין רחבה משמעותית מן השאלה הממוקדת שהוחזרה לוועדה המחוזית (תוך שנקבע כי מדובר בעניין "מקצועי-טכני מובהק"). דהיינו "הזיקה" בין הערעור על פסק הדין כולו לבין ההליך בפני הוועדה המחוזית מוגבלת. בנסיבות אלו קיים קושי בבקשה שמשמעותה היא כי פסק הדין על כל הכרעותיו יוותר בלתי חלוט בעטיה של שאלה ממוקדת שתערך בה בחינה מחודשת, כאשר בפרק זמן זה יוותרו המשיבים בחוסר וודאות. כמו כן, בשלב הנוכחי קיימת אי וודאות לגבי פרק הזמן אשר בו תסתיים בדיקתה המחודשת של הוועדה המחוזית (לטענת המשיבים 1-2 לא צפויה להינתן החלטה נוספת על ההחלטה מיום 8.1.2018 שצורפה לבקשה; ואילו המבקשת ציינה כי הגישה בקשה להגשת חוות דעת מודד מטעמה ולהשתתף בדיון שייערך בוועדה המחוזית), ואף לא מן הנמנע כי מי מהצדדים יבקש לשוב ולפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשר עם ההחלטה בעניין. המבוקש הוא אפוא ארכה לפרק זמן בתי ידוע מראש אשר עשוי להיות ממושך. בכך קיים קושי בפרט בהתחשב בנושא פסק הדין, אשר עניינו הליכי תכנון. עוד יצוין כי המשיבים 5 הבהירו כי בכוונתם להשיג על פסק הדין, וכי אם תינתן למבקשת ארכה מבקשים הם ארכה דומה, והיות שנכון יהיה לדון בערעורים בצוותא חדא (אם המבקשת תגיש ערעור מטעמה), המשמעות היא כי מבחינת המשיבים כל קביעות פסק הדין - ביחס למבקשת וביחס למשיבים 5 - לא יהיו חלוטות. אוסיף כי מטעם זה אף אין תועלת במתן ארכה מבחינת המשיבים שכן בכל מקרה יהיה עליהם להשיב לערעור שיוגש על פסק הדין.

במובנים אלו אין ענייננו דומה למצב בו מוגשת בקשה למתן פסיקתה מבהירה או מתקנת העשויה להצדיק מתן ארכה - כטענת המבקשת - שכן בקשה למתן פסיקתה מוכרעת ככלל במהירות; בשונה ממתן פסיקתה הרי שבענייננו ייתכן ולא יהיה מדובר ב"סוף פסוק" וכי יוגש הליך בעניין בבית המשפט קמא; ובכל מקרה יוגש ערעור על פסק הדין בידי בעל דין נוסף.

בנסיבות אלו כולן סבורה אני כי על המבקשת לקבל החלטה מושכלת האם היא מעוניינת להשיג על פסק הדין, גם אם לכך השלכות כספיות כפי שציינה, השלכות אשר כעולה מן האמור לעיל לטעמי אין בכוחן להצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

יחד עם זאת, היות שהבקשה הוגשה טרם שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף, כך שלא התגבשה הסתמכותם של המשיבים על סופיות פסק הדין, תינתן למבקשת ארכה מסוימת להגשת הערעור מטעמה, ככל שתבחר לעשות כן, כך שהיא רשאית להגישו עד ליום 4.3.2018.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.