בש"מ 8927/08 המועצה המקומית קרית טבעון נ. תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעתירה מינהלית בה התבקש בית המשפט להורות על ביטול חיוב הארנונה של המשיבה לשנים 1999 עד 2005 וחלק משנת 2006. בית המשפט פסק כי אין לאפשר למבקשת לתקן באופן רטרואקטיבי טעות בחישוב השטחים שבהחזקת המשיבה. נפסק כי האשם בטעות אינו נעוץ במשיבה-הנישומה ועל כן אין לסטות מהכלל לפיו אין להשית ארנונה באופן רטרואקטיבי. פסק הדין ניתן ביום 4.9.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 26.10.2008. מן הבקשה עולה כי פסק הדין התקבל אצל המבקשת ביום 9.9.2008. בבקשה נטען כי לאחר קבלת פסק הדין נמסר למבקשת מבא-כוחה לשעבר – עו"ד יוסי סגל -

כי המועד להגשת ערעור הינו 45 ימים לאחר קבלת פסק הדין. בין המבקשת לעו"ד סגל התנהלו מגעים לעניין המשך הייצוג שלא נשאו פרי, והטיפול בערעור הועבר לעורך דין אחר. את ההחלטה בעניין זה קיבלה המבקשת ביום 22.10.2008. על פי הנטען בבקשה, עם קבלת התיק לטיפול אצל בא-כוחה החדש התחוור כי המועד להגשת ערעור חלף, שכן עמדו לרשות המבקשת שלושים ימים בלבד. המבקשת טוענת כי המדובר בטעות שנעשתה בתום לב מצדה, לאור ייעוץ משפטי שגוי שקיבלה ומבקשת איפוא להאריך את המועד עד למועד הגשת הערעור בפועל.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים (תקנה 33 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, להלן - התקנות ). מאחר שפסק הדין התקבל אצל בא-כוח המבקשת ביום 9.9.2008, המועד להגשת ההליך הסתיים ביום 12.10.2008. הבקשה הוגשה איפוא שבועיים לאחר חלוף המועד. ניתן להאריך מועד להגשת ערעור רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 38 לתקנות). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, חשיבות האינטרס של בעל הדין, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

3.

הבקשה שלפניי מבוססת על סברה מוטעית של המבקשת לגבי המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. בנסיבות העניין, אין בהסבר זה כדי לבסס "טעם מיוחד" כנדרש. אמנם, בנסיבות מסוימות מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, כגון טעות הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (ראו: בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2008)). אכן, אחד השיקולים שיש להביא בחשבון עת נשקלת הארכת מועד בשל טעות בדין הינו האם מדובר בשינוי שחל לאחרונה במצב המשפטי. ככל שהדין ביחס אליו חלה הטעות הינו חדש, יש בכך שיקול להאריך את המועד.

4.

במקרה דנן, המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים נקבע בצורה ברורה בתקנות לפני שנים ארוכות. הדין בעניין זה הוא ברור, ידוע, ו מוש רש היטב. לאחר חלוף זמן כה רב מאת כניסתן לתוקף של התקנות, אין לראות בטעות בעניין זה כטעות בלתי נמנעת באורח סביר, בייחוד שעה שמדובר ברשות מינהלית הנהנית מייעוץ וייצוג משפטי. על כן הטעות כשלעצמה, הגם שנעשתה בתום לב, אינה עולה כדי "טעם מיוחד". לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מתווספות לטעות שבדין ומצדיקות הארכת המועד. גם אם נמסר למשיבה על הכוונה להגיש ערעור, כנטען על ידי המבקשת, הרי משעה שחלף המועד להגשת ההליך רשאי היה המשיב להסתמך על כך שלא יוגש ערעור. אוסיף, כי מעיון בפסק הדין לא שוכנעתי כי סיכויי ההליך וחשיבות העניין מצדיקים היענות לבקשה תוך פגיעה באינטרס המשיב לסופיות ההליך.

אי לכך, הבקשה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו.