בש"מ 9115/06 אביבה חיים נ. משרד החינוך

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה אשר דחה את עתירתה של המבקשת למתן צו לפיו החלטת ועדת שימוע פדגוגית אשר קבעה כי לימודי בתה של המערערת בבית ספרה יופסקו והחלטת ועדת ערר, אשר אישרה החלטה זו, בטלות מחוסר סמכות. פסק הדין ניתן ביום 11.9.06 והומצאה לב"כ המבקשת ביום 14.9.06 . המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 22.10.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.11.06 . לטענת ב"כ המבקשת, הוא יצג את המבקשת בהליך שהתנהל בבית משפט קמא לפי מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי בחיפה. לפי הנטען, לאחר קבלת פסק הדין, ביקש ב"כ המבקשת מהלשכה לסיוע משפטי לשקול את הרחבת מינויו לצורך ערעור על פסק הדין. לטענתו, בין לבין חלף המועד להגשת הערעור ורק ביום 30.10.06 התקבלה על ידו תעודה מטעם הלשכה לסיוע משפטי על חוסר יכולתה של המבקשת לשלם אגרה. לפי הנטען, עם קבלת התעודה, פעל ב"כ המבקשת להגשת הערעור ולהגשת בקשה לפטור מאגרה. לטענת ב"כ המבקשת, מדובר באיחור קל אשר נבע בחלקו בשל פגרת הסוכות אשר במהלכה הלשכה לסיוע משפטי היתה סגורה, וכן מכך שהמבקשת נדרשה להגיש מסמכים שונים ללשכה לסיוע משפטי המעידים על מצבה הכלכלי הנטען. כמו כן, נטען על ידו כי האיחור לא הסב למשיבים כל נזק. המשיבים 1 ו-2 הותירה את ההחלטה בבקשה לשקול דעת בית המשפט. המשיבים 3-4 מתנגדים לה.

2.

בהחלטתי מיום 26.11.06 התבקש ב"כ המשיבה להבהיר מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה להרחבת ייצוג (להבדל מבקשה לקבלת תעודה לעניין מצבה הכלכלי של המבקשת) ומתי נתנה החלטת הלשכה בבקשה זו. בתגובתו מיום 5.12.06 הבהיר ב"כ המבקשת כי הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי במכתב מיום 27.9.06 אשר נשלחה ללשכה סיוע משפטי ביום 28.9.06 באמצעות דואר רשום והתקבל בלשכה ביום 5.10.06. המכתב עצמו לא צורף לתגובה, שכן על פי הנטען הוא הכיל פרטים אשר חל עליהם חיסיון עו"ד-לקוח. לטענת ב"כ המבקשת, הלשכה לא נתנה לו תשובה בנוגע להרחבת ייצוג, ולפיכך הגיש את הבקשה למתן ארכה. לטענתו, בו בעת עם הגשת הבקשה למתן ארכה, הוא פנה במכתב נוסף אל הלשכה ובו דרישה להבהיר האם התקבלה הבקשה להרחבת ייצוג אם לאו. גם בעניין זה לא צורף המכתב מנימוקים של חיסיון. לטענתו, בתשובה למכתבו זה, הוא קיבל מכתב מיום 7.11.06 אשר התקבל ברשותו ביום 12.11.06 ואשר ממנו עלה כי הלשכה לא נענתה לבקשה להרחבת ייצוג.

3.

בהחלטתי מיום 13.12.06 התבקש עו"ד ג' דודסון מהלשכה לסיוע משפטי למחוזות חיפה והצפון להבהיר מתי התקבלה בלשכה בקשת ב"כ המבקשת להרחבת ייצוג (להבדיל מבקשה למתן תעודה בעניין מצבה הכלכלי) ומתי הודע לו שבקשתו נדחתה. בתגובתו המפורטת, מיום 7.1.06, הבהיר עו"ד דודסון

כי מכתבו של ב"כ המבקשת התקבל בלשכה ביום 16.10.06. במכתב נטען כי המועד האחרון להגשת ערעור הינו 1.11.06. המבקשת זומנה לראיון בלשכה ביום 25.10.06 אולם לא היו באמתחתה המסמכים הנדרשים לבדיקת זכאותה. כבר במועד זה הודע למבקשת

כי בשל סיכויי ההליך, הרי שאף אם תמציא את המסמכים הנדרשים, בקשתה לא תענה בחיוב. כמו כן נמסר לה כי החלטה רשמית בעניין תינתן לאחר המצאת כל החומר הנדרש. ביום 29.10.06 הופיע המבקשת שנית בלשכה, ללא החומר הרלבנטי, וביקשה לקבל תעודה לצורך פטור מאגרה, שכן לפי הנטען על ידה, שכרה את שירותיו של עו"ד פרטי להגשת הערעור. תעודה כאמור אכן נתנה לה ביום 30.10.06 שכן לצורך מתן פטור מאגרה לא נבחנים סיכויי ההליך אלא רק יכולת כלכלית. במכתבו מבהיר עו"ד דודסון כי תשובה רשמית לא נתנה למבקשת או לבא כוחה, שכן רק ביום 18.12.06 המציאה המבקשת את המסמכים החסרים, ונוכח הזמן הרב שחלף והעובדה שהמבקשת הגישה את ערעורה באופן עצמאי, תיקה בלשכה ייסגר.

4.

על מנת להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד (ראו: תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2001). בענייננו, אין מ דובר באיחור זניח, אלא באיחור של שבועיים בהגשת הערעור. אכן, בפסיקה הוכר קיומו של טעם מיוחד מקום בו האיחור בהגשת הליך ערעורי נבע בשל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי מקום בו בעל דין היה מעוניין בסיוע משפטי והוא היה זכאי לייצוג כאמור מטעם הלשכה (ראו: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד(4) 702). ההיגיון ביסוד הלכה זו הינו כי מ דובר בגורם שאינו בשליטת הפונה לסיוע משפטי, ואין מקום לדחות בקשה כאמור שעה שהמחדל אינו מונח לפתחו של מבקש הסיוע שכן הדבר עלול להערים עליו קשיים מיותרים במי מוש זכותו הגישה שלו לערכאות אשר מקורם בדלות אמצעיו. אולם, אין להפעיל כלל זה באופן אוטומטי ובכל מקרה יש לבחון לגופו, לפי כלל נסיבות העניין, האם אכן מוצדק להיעתר לבקשה וזאת בשים לב גם לאינטרסים של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון. כך, למשל, כאשר מתברר כי העיכוב בטיפול בבקשה לסיוע משפטי נובע, ברובו, מהתנהגות המבקש, אין טעם טוב "להדר עני בריבו" ולהעדיפו על פני בעל הדין שכנגד.

5.

כיצד באים דברים אלה לידי ביטוי בבקשה שלפני? בבקשתו למתן ארכה, נמנע ב"כ המבקשת להבהיר את הרקע העובדתי המלא אשר אפף את הבקשה. לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקשת או בא כוחה, שכן לטענת בא כוחה לא היה בכך צורך. נוכח מכתבו של עו"ד דוידסון,

נקל לראות כי אין בטענה זו ממש. בחינת כלל נסיבות העניין מעלה כי העיכוב שחל בטיפול בבקשה נבע ממחדליהם של המבקשת ובא כוחה. ב"כ המבקשת הגיש את בקשתו להרחבת מינוי כשבועיים לאחר שהומצא לו פסק דינו של בית משפט קמא. בשים לב לכך שלפי הדין יש להגיש ערעור על עתירה מינהלית תוך 30 יום, מדובר בעיכוב משמעותי. כפי שעולה ממכתבו של עו"ד דוידסון,

הלשכה אף הוטעתה בנוגע למועד האחרון להגשת ערעור ולפיכך זומנה המבקשת לראיון רק ביום 25.10.06, לאחר שתם זה מכבר המועד להגשת ערעור. אף המבקשת לא טמנה את ידה בצלחת, שכן מהמכתב הנ"ל עולה כי היא הגישה את מלוא החומר שנדרש ממנה לצורך קבלת החלטה פורמאלית לעניין

זכאותה לסיוע משפטי רק ביום

18.12.06. כמו כן, מהמכתב עולה כי כבר ביום 25.10.06 ידעה המבקשת, באופן ברור, כי בקשתה להרחבת ייצוג נדחתה. ביום 29.10.06 אף הודיע המבקשת ללשכה כי היא מגישה את הערעור באמצעות עו"ד פרטי. מכאן, שאין כל ממש בטענה כאילו ב"כ המבקשת הגיש את הבקשה שלפני רק ביום 6.11.06 שכן המתין להחלטת הלשכה לסיוע משפטי בנוגע להרחבת ייצוג, וכי תשובה בנדון נמסרה לו רק לאחר הגשת הבקשה. במצב דברים זה, משחלף המועד להגשת הערעור, ובשים לב למחדלים שחלו מטעם ב"כ המבקשת ומטעם המבקשת בכל הנוגע לבקשה לסיוע משפטי, היה על ב"כ המבקשת לפעול באופן מיידי על מנת להגיש בקשה למתן ארכה ולא להמתין מעל לשבוע נוסף על מנת לעשות כן. כמו כן, אין הסבר לטענת ב"כ המבקשת לפיה ראה לנכון לפעול להגשת הערעור רק משנתנה לו תעודה מטעם הלשכה לסיוע משפטי בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת. על פני הדברים, לא הייתה כל מניעה להגיש את הערעור וכן בקשה לפטור מאגרה לפני מתן התעודה ולציין בבקשה כי המבקשת ממתינה לקבלת תעודה כאמור.

לכך יש להוסיף, כי מקובלת עלי טענת המשיבים 3-4 לפיה על פני הדברים, נוכח עובדות הפרשה ונימוקיו של בית המשפט קמא לדחיית טענות המבקשת בעניין העדר סמכות, סיכויי הערעור אינם טובים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בשים לב למצבה הכלכלי של המבקשת, אין צו להוצאות.