בש"מ 9223/11 OMOWUMI OSALONI נ. משרד הפנים

1.

המבקשת, אזרחית ניגריה, נכנסה ארצה בסוף שנת 2008, כנראה כתיירת. כיום היא שוהה שלא כדין. על המבקשת הוצאו צווי משמורת והרחקה. בית המשפט לעניינים מינהליים, מחוז מרכז, דחה את עתירתה נגד הצווים ביום 8.11.2011. המבקשת הגישה ביום 13.12.2011 ערעור לבית משפט זה ועימו בקשה לסעד זמני, שיביא לשחרורה ממשמורת ולמניעת הרחקתה מן הארץ עד הכרעה בערעור.

2.

יש לומר מיד, כי הערעור הוגש באיחור. המועד להגשת ערעור הוא 30 ימים מעת מתן פסק הדין (תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). פסק הדין ניתן במעמד המבקשת ופרקליטה. מכאן, שמדובר באיחור של מספר ימים. לא הונחה בפניי (או בפני כבוד הרשמים) בקשה להארכת מועד. די בכך על מנת לדחות את הבקשה (ולהביא למחיקת הערעור; עם זאת, לא אנקוט צעד זה עתה).

3.

גם לגופם של דברים, אין מקום להעתר לבקשה לסעד זמני. לטענת המבקשת, בעלה, לו היא נישאה בניגריה, תקף והיכה אותה. היא הגישה תלונה במשטרת ניגריה, בעלה נעצר אך שוחרר לאחר זמן מה. לגרסת המבקשת, בעלה שיחד את אנשי המשטרה ועל כן הוא שוחרר ממעצר. עוד נטען, כי רמת הפשיעה בארצה גבוהה מאוד ומערכת המשפט אינה מתפקדת.

4.

סבורני, שסיכוייו של הערעור כה נמוכים עד שאין צידוק להעתר לבקשה לסעד זמני. טענות מעין אלה שמעלה המבקשת יכולות להיות מוצגות, למרבה הצער, על ידי לא מעט אנשים ממדינות שונות בעולם. אולם, אין בכך כדי להצדיק הפיכתה של ישראל לארץ מקלט במקרים דוגמת זה של המבקשת.

5.

הבקשה לסעד זמני נדחית.