בש"מ 9507/05 אוניל בניה בע"מ נ. עירית אשדוד

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. פסק הדין ניתן, בהיעדר הצדדים, ביום 30.8.05 והומצא למבקש ביום 5.9.05. המועד. האיחור הוא של יום אחד בלבד, שכן לטענת בא כוח המבקשת, בשל חופשת ראש השנה חל שיבוש אצלו בספירת הימים. המשיב 3 אינו מתנגד לבקשה. המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לה, שכן לטענתם, המבקשת לא הציגה בבקשתה נימוק המהווה טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת ערעור.

דין הבקשה להתקבל. אכן, מתן הארכה להגשת ערעור טעונה טעם מיוחד. צודקות המשיבות 1 ו-2 כי טעותה של המבקשת לעניין ספירת המועד להגשת הערעור אינו מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד המצדיק להיעתר לבקשתם. עם זאת, מדובר במקרה דנן באיחור של יום אחד בלבד, כאשר במהלך שיחה טלפונית שהתקיימה בין באת כוח המבקשת לבא כוח משיבות 1 ו-2 בעניין תשלום הוצאות בהתאם לפסק הדין, הודיעה באת כוח המבקשת כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין. מכאן, כי המשיבות 1 ו-2 היו מודעות לכוונת המבקשת לערער על פסק הדין. במצב דברים זה, הנטייה היא לשלול קיומה של הסתמכות אצל בעל דין שכנגד לכך שלא יוטרד בהליך ערעורי. בתגובתו, טוען בא כוח המשיבות 1 ו-2 כי נוכח הודעה זו, הם היו דווקא רשאיות לצפות כי ערעור, אם יוגש, יוגש בהתאם למועדים הקבועים בתקנות ומשמועד זה חלף, זכאיות הן שלא להיות מוטרדות יותר בהליך ערעורי. בשים לב למשך האיחור ולהודעת המבקשת, איני נוטה לקבל טענה זו. מכל מקום, גם אם אניח כי נוצרה אצל המשיבות 1-2 ציפייה כאמור, הרי שעדיין היה עליהן להראות כי הם הסתמכו על כך וכי נגרם להם נזק עקב הסתמכותם זו, דבר שלא הוכח במקרה דנן. התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת, והערעור שהוגש יקובל לרישום.