פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"ם
9534/06 - א'
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המבקש:
רמזי אבו רחמה
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית שפרעם
2. מדינת ישראל / משרד הפנים
3. תעשיית אבן וסיד בע''מ
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה אשר דחה את עתירת המבקש להכריז כבטלים מעיקרם על שני הסכמים שנקשרו בין המשיבה 1 למשיבה 3, שעניינם שיעורי ארנונה ותשלומי ארנונה בהם חייבת המשיבה 3 בגין מחצבה וזאת בשל שיהוי שחל בהגשתה. פסק הדין ניתן ביום 25.9.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 19.11.06. לטענת המבקש, האיחור נגרם כתוצאה מכך שהוא נדרש להתייעץ עם עורך דין ולברר את הדין החל, עקב הצורך להדפיס את הערעור ובשל
כך שנדרש לטפל בשתי בקשות נוספות שהוגשו על ידו. עוד נטען כי סיכויי ההליך טובים וכי לא יגרם למשיבים נזק מקבלת הבקשה. בבקשה צוין בכתב יד, ללא פירוט, כי "מנין המועד לערעור מתחיל למן סיום מיצוי ההליכים; 2 בש"א 2406/06+2479)". בש"א 2402/06 היא בקשה לביטול פסק דין שנדחתה בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 16.10.06 ואילו בש"א 2479/06 הינה בקשה למתן ארכה שהוגשה ביום 25.10.06 אשר נדחתה אף היא. בהחלטתי מיום 21.11.06 התבקש המבקש להבהיר מתי הומצא לו פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בתגובתו נטען כי פסק הדין לא הומצא לו, והוא למד על קיומו רק עת ניגש אישית ביום 7.10.06 למזכירות בית משפט קמא על מנת לברר את מצב התיק, ובהזדמנות זו צילם את פסק הדין. המשיבים מתנגדים לבקשה.
2.
ניתן להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור רק "מטעמים מיוחדים שירשמו" (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). אקדים ואבהיר, כי ההחלטות שנתנו על ידי בית משפט קמא לאחר מתן פסק דינו, אינן דוחות את המועד להגשת ערעור. עוד יובהר כי עיון מדוקדק באישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה 1 מעלה כי פסק הדין הומצא למבקש כדין ביום 6.10.06. יוער, כי טענת המבקש לפיה הוא צילם את פסק הדין מתיק בית המשפט ביום 7.10.6 אינה יכולה לעמוד שכן יום זה חל בשבת. מכל מקום, אף בהתחשב בפגרת סוכות, חל איחור בהגשת ההליך שלפני. עיון בבקשה מעלה כי אין היא מקימה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה. מדובר בנסיבות שהיו כולן בשליטת המבקש ועליו היה להיערך אליהן כנדרש וזאת במיוחד נוכח היקפו הצר יחסית של ההליך והעדר מורכבותו. מכל מקום, למצער, בפני המבקש היתה פתוחה הדרך להגיש את הבקשה למתן ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. יוער, כי לטענת המשיבות, המבקש עצמו הוא עורך דין בהשכלתו (למרות שרישיונו נשלל לצמיתות) ולפיכך טענתו בדבר הצורך לקבל ייעוץ משפטי הינו מופרך. נוכח המסקנה אליה הגעתי, איני נזקקת לבחון טענה זו לגופה.
אוסיף כי עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה שעל פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים באופן המצדיק היעתרות לבקשה בשים לב לנימוקיה.
התוצאה היא, שהבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' באב תשס"ז
(22.7.2007).
שושנה ליבוביץ
ר ש מ ת