בש"מ 987/16 בש"מ 987/16

עיינתי בבקשת המדינה לאורכה נוספת להגשת בקשת רשות ערעור מטעמה (מעבר להארכת המועד שכבר ניתנה בהחלטת כב' הרשם לובינסקי מיום 17.2.2016), וכן עיינתי בתגובתו של בא-כוח המשיבים המתנגד לאורכה המבוקשת. לאחר שקילת הטענות, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה שלפניי, תוך חיוב המדינה בהוצאות.

צודק בא-כוח המשיבים בטענתו לפיה אין מדובר בבקשה ראשונה להארכת מועד במסגרת הליך זה, וכי הצורך של הפרקליטות בהיוועצות עם גורמים מערכתיים בכירים לצורך שקילת הגשתו של הליך ערעורי, אינו יכול להצדיק, כשלעצמו, הארכות מועד עד אין קץ למטרה זו. כך, נוכח האינטרסים העומדים מנגד, ובהם: סופיות הדיון, השמת גבול להתמשכות ההליכים, שוויון בין בעלי הדין, ודאות ויציבות משפטיים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהאורכה המבוקשת כעת היא בת ימים ספורים בלבד. זאת ועוד; בקשת האורכה הוגשה טרם חלוף המועד שנקבע בהחלטה הקודמת של כב' הרשם לובינסקי. בזאת הפעם, פירטה המדינה כי אמורה להתקיים ישיבת היוועצות אצל שר הפנים ביום 29.2.2016, ולאחריה תוכל להתגבש אצל המדינה החלטה סופית האם להגיש בקשת רשות ערעור מטעמה, אם לאו, בין היתר בשים לב להשלכות אפשריות של פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים על למעלה מעשרים תיקים אחרים מלבד עניינם של המשיבים. (במאמר מוסגר, אציין כי אף אם צודק בא-כוח המשיבים בטענתו לפיה הבקשה שלפניי היא במהותה בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' הרשם לובינסקי – ואינני רואה הכרח להכריע בשאלה זו - הרי בקשתה הנוכחית של המדינה כוללת נסיבות חדשות שלא היו ידועות בבקשה הקודמת, לרבות מועד הישיבה אצל שר הפנים, באופן שעשוי היה להצדיק עיון חוזר).

נראה, אפוא, כי העיכוב שחל אצל המדינה בהגשת ההליך הערעורי והאורכה המתבקשת לצורך כך, אינם נובעים מזלזול בסדרי הדין או מרשלנות, אלא מרצון לשקול לעומק מול גורמים מערכתיים את השלכות הרוחב של פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, ואת שאלת הצורך בהגשת הליך ערעורי בעניינם של המשיבים. בנסיבות אלה, אני בדעה כי המדינה הניחה "טעם מיוחד" להצדקת האורכה המבוקשת. אינני סבורה כי יש לחייב את המדינה להגיש את ההליך הערעורי בתוך סד הזמנים שנקבע בהחלטה הקודמת, בנסיבות בהן אורכה קצרה נוספת תאפשר את שקילת מלוא ההיבטים הנוגעים לעניין, ויתכן שבכך תייתר את הגשת ההליך. לצד זאת, אין להתעלם מהטרחה שנגרמה למשיבים בהגשת תגובה נוספת מטעמם לבקשתה השנייה של המדינה להארכת מועד. ראוי כי הדבר יקבל ביטוי בדרך של פסיקת הוצאות.

אשר על כן, המדינה תהיה רשאית להגיש בקשת רשות ערעור מטעמה עד יום 9.3.2016, כמבוקש. דבר האורכה יצוין בפתח כתב הטענות הפותח, והחלטה זו תצורף אליו כנספח.

המדינה תישא בהוצאות לטובת המשיבים בהליך שלפניי בסך של 1,000 ₪, ואלה ישולמו אף אם בסופה של דרך תחליט המדינה שלא להגיש הליך ערעורי בעניינם של המשיבים.

ההחלטה תומצא לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.