בש"פ 10001/02 רונן כהן נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות לבית מגורים, איומים ונסיון שוד. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן), בהחלטתו מיום 21.3.02, הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 2.5.02 דחה בית המשפט את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר במוסד הגמילה "מלכישוע" ובהחלטתו מיום 14.10.02 דחה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה.

העורר ערר על ההחלטה האחרונה. לפי החלטתי מיום 27.11.02, השיבה המדינה על עררו של העורר.

2.בערר שהגיש העורר בעצמו ולא על ידי עורך דין ביקש העורר לשחררו לחלופת מעצר במוסד הגמילה "מלכישוע". לטענתו, הוא עצור מיום 27.2.02 ומשפטו טרם הסתיים, יש לו נכונות ומוטיבציה להיגמל מסמים והוא "נקי" מסמים זה שבעה חודשים. בתשובתה של המדינה נאמר כי הערר התייתר משום שבית המשפט העליון (כב' השופט א' מצא), בהחלטתו מיום 10.12.02, ראה לנכון להאריך את מעצרו של העורר בתשעים ימים, החל ביום 11.12.02, או עד למתן פסק דין במשפטו.

בהחלטתי מיום 22.12.02 הוריתי לעורך הדין שייצג את העורר בדיון בבקשה להארכת המעצר להודיע אם עומד העורר על עררו. לפי הודעתו מיום 3.1.03, הגיש העורר את הערר על דעתו ובלי ידיעתה או הסכמתה של הסניגוריה הציבורית ומשפטו עומד להסתיים ביום 20.1.03. לפיכך השאיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה אם יש עדיין מקום לדון בעררו של העורר.

3.סבורני כי אין מקום לדון בערר בשלב זה.

כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיו של העורר לשחררו לחלופת מעצר. כמו כן האריך בית משפט זה את מעצרו של העורר בתשעים ימים החל ביום 11.12.02, תוך שעמד על מסוכנותו של העורר, הנלמדת מעברו הפלילי ומחומרת המעשים המיוחסים לו. כמו כן ציין כי משפטו של העורר עומד להסתיים בהכרעת דין ביום 20.1.03, היינו בעוד כשבוע. במצב דברים זה איני רואה מקום לדון בערר עתה ואני מוחק אותו. אין בכך כדי למנוע, כמובן, בעד העורר מלהגיש ערר על מעצרו אם לא יסתיים המשפט, כאמור לעיל, ואם יהיה עדין צורך בכך.