בש"פ 1001/01 מדינת ישראל נ. יאיר בן יוסף

לפניי בקשה נוספת בהסכמה להארכת מעצרו של המשיב.

ביום 23.5.96 הועמד המשיב לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה באשמת רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. ביום 7.6.96 נעצר המשיב בהסכמת סניגורו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17.3.97 קבע בית-המשפט המחוזי על סמך חוות דעת שהוגשו לו כי המשיב אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכשרו השכלי, בהיותו תשוש נפש. לפיכך הורה בית-המשפט על הפסקת ההליכים נגד המשיב והחזקתו במוסד פסיכו-גריאטרי. ביום 1.9.98 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על חידוש ההליכים במשפטו של המשיב. זאת מאחר ששתי חוות-דעת של גורמים אשר טיפלו במשיב במוסד מצאו כי המשיב מסוגל לעמוד לדין. מספטמבר 1998 ועד היום הוגשו לבית-משפט זה עשר בקשות להארכת מעצרו של המשיב לתקופות של 90 יום, חלקן בהסכמת סניגורו, ובית-משפט זה נענה לבקשות. כעת מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בפעם האחת עשרה. מהבקשה עולה כי לאחר שהתקבלו לאחרונה חוות-דעת מומחים לבריאות הנפש, הגישה המבקשת את סיכומיה ביום 24.1.2001, ועתה ממתין התיק להגשת סיכומים מטעם הסניגור. המבקשת ציינה בקשתה כי על אף השלב המתקדם של ההליך, שאלת כשירותו של המשיב לעמוד לדין, הנגזרת ממצבו הנפשי, עדיין שנויה במחלוקת. יצוין כי במהלך מעצרו נתון המשיב לפיקוח רפואי של גורמים המכירים היטב את ההיסטוריה הרפואית שלו ואת מצבו הנפשי.

מקרה זה חריג בנסיבותיו. מסוכנותו של המשיב ברורה וגלויה נוכח המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. נוכח העובדה שהמשיב שוהה במתקן הולם תחת פיקוח רפואי, השלב המתקדם בו מצוי המשפט ולאור הסכמת בא-כוח המשיב, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 16.2.2001 או עד למתן פסק-דין בעניינו, לפי המוקדם.