בש"פ 10024/03 עימאד דביני נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל אחיו הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. נטען בכתב האישום, בתמצית, כי בעקבות פניה של שוטרים לנוסעי מכונית שמתוכה בקעו בשעות הלילה קולות חזקים של מוזיקה, התפתחה מהומה שבמהלכה תקפו האחים את השוטרים שהיו במקום, העורר נשך בחזקה באזנו של אחד השוטרים וקרע את אפרכסת האוזן, במטרה למנוע את מעצרו, היכה באגרופים שוטרים אחרים ובעט בהם ואיים עליהם. בכל אלה השתתף גם אחיו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ), בהחלטתו מיום 16.10.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. את אחיו של העורר ציוה לשחרר בתנאים ובערובה.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בטענותיו בכתב הערר ובדיון לפני טען בא כוח העורר כי נסיבות הארוע, לרבות העובדה שפציעתו של העורר היתה קלה, אינן מעידות על מסוכנות של העורר. כמו כן הצביע על כך שאחיו של העורר שוחרר בערובה – כך שההחלטה לעצור את העורר מפלה אותו לרעה – וכי במהלך התגרה נחבל גם העורר על ידי השוטרים.

3.איני רואה עם בא כוח העורר עין בעין.

התנהגותו של העורר, כפי שהיא מתוארת בכתב האישום ובהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, היתה פרועה ואלימה ביותר. לא היתה כאן התפרצות של רגע אלא היה זה ארוע נמשך שבמהלכו הפליא העורר את מכותיו בשוטרים; וכאמור לעיל, אף קרע בנשיכה את אזנו של אחד השוטרים. יתר על כן, לעורר – שהוא רק בן 21 שנים – מספר הרשעות קודמות בשל אחד עשר ארועים שרובם מעשי אלימות.

המעשים המיוחסים לעורר בפרשה הנדונה מעידים על מסוכנותו ועל כך מעיד גם עברו. כל אלה מעידים גם על כך שהעורר אינו מסוגל, כנראה, לשלוט בדחפיו הפרועים וספק גדול אם יש בחלופה למעצר כדי לשים עליו רסן. אשר לטענת האפליה, דייני שאציין כי אחיו של העורר הוא כבן 18 שנים בלבד ובעברו רק הרשעה אחת.

4.לפיכך אני דוחה את הערר ומקיים את החלטתו של בית המשפט המחוזי.