בש"פ 10038/06 ז'ק שואעי נ. מדינת ישראל - עיריית גבעתיים

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על שתי החלטות של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהחלטתו מיום 11.9.06 החליט בית המשפט לדחות את בקשת המבקש למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים אשר הרשיע את המבקש בעבירת חנייה והשית עליו קנס של 100 ₪. בקשת המבקש למתן ארכה נדחתה בהעדר התייצבותו לדיון, למרות שזומן כדין וכן לגופו של עניין, נוכח הדרך בה הוגשה. ביום 18.10.06 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לעיון חוזר. הבקשה שלפני הוגשה

ביום 4.12.06. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש טעם מיוחד למתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקש לא ציין טעם כלשהו, ובודאי לא טעם מיוחד לאיחור שחל בהגשת הבקשה. כמו כן, עיון בחומר הנמצא בתיק מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים. כאמור, אין מחלוקת כי המבקש הוזמן כדין לדיון בבקשתו להארכת מועד ולא ניתן על ידו טעם מדוע לא הוגשה לפני בית המשפט קמא, עובר למועד הדיון, בקשה לדחיית מועד הדיון. אף לגופו של עניין, האיחור שחל בהגשת ערעורו של המבקש לבית משפט קמא היה ניכר ובקשתו של המבקש להארכת מועד היתה סתמית ולאקונית ולא

ניתן בה כל טעם למתן ארכה להגשתו. במצב דברים זה, אין עילה להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.