בש"פ 10058/03 דוד פחימה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות בכוונה לגנוב. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 8.7.03, סמוך לשעה 03:05 לפנות בוקר, התפרץ העורר דרך חלון המרפסת לבית מגורים בישוב מבועים, בכוונה לבצע גניבה. בית משפט השלום (כבוד השופט ד' מגד), בהחלטתו מיום 18.7.03, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מיום 29.7.03, דחה את עררו של העורר, עם זאת ציין כי "אם תהא אפשרות לחלופה אחרת מתאימה תהא אפשרות לדון בכך בבקשה לעיון חוזר". חברתי הנכבדה, השופטת מ' נאור, בהחלטתה מיום 28.8.03, דנה בעררו של העורר ודחתה אותו; אולם, ציינה שהיא "מורה על קבלת תסקיר של שרות המבחן, שייבחן חלופות מעצר שיוצעו לרבות החלופה של מעצר בית". ביום 11.9.03 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 18.7.03. בבקשתו ביקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בביתה של חברת משפחה בבאר שבע. בית משפט השלום (כבוד השופט ד' מגד) בהחלטתו מיום 26.10.03 דחה את הבקשה לעיון חוזר. העורר ערר על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי), בהחלטתו מיום 4.11.03 דחה את עררו של העורר.

העורר ערר על ההחלטה האחרונה.

2.בהודעת הערר ובדיון לפני טוען בא כוח העורר כי תסקירי המבחן מיום 14.9.03 ומיום 23.9.03 לא הציגו לפני בית המשפט המחוזי תמונה מהימנה וכי מתסקיר שירות המבחן מיום 23.10.03 עולה שהעורר נקי מסמי רחוב מזה 4 חודשים ומזה כחודש אף נקי מתחליף הסם שאותו נטל במסגרת טיפול לפני מעצרו ובמהלך המעצר. לפיכך אין חשש שיחזור על מעשי העבירה לצורך מימון רכישות הסמים. לדעתו, במצב דברים זה די בחלופת מעצר בבית אחותו, שהיא שוטרת לשעבר, ואין צורך בהחזקתו במסגרת גמילה סגורה, כפי שהציעה באת כוח המדינה. לטענתו, "הותרת העורר בפיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן, לאחר שחרורו לתנאי מעצר בית מלאים ומעקב אחר נקיונו מסמים במסגרת האמורה, יכולים אף הם להבטיח כי שחרורו לא יביא לסיכון רכוש הציבור".

3.לצערי, איני רואה עם בא כוח העורר עין בעין.

השאלה אם יש להחזיק את העורר במעצר או שניתן לנקוט לגביו דרך של חלופה למעצר נבחנה, כאמור לעיל, פעמיים בבית משפט השלום, פעמיים בבית המשפט המחוזי ופעם אחת בבית המשפט העליון. כמו כן הוגשו על העורר שני תסקירים. כפי שנאמר בתסקיר מיום 14.9.03, לפי ההתרשמות מדובר באדם "עם רמת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק". וכי "מדובר באדם עם דפוסי התנהגות מניפולטיביים". בתסקיר מיום 23.10.03 צוין כי למרות חלופת המעצר הטובה בבית אחותו, אין ביכולת שרות המבחן להמליץ על שחרור לחלופת מעצר.

בעקבות דברים אלה, ולאור העובדה כי העבירה הנדונה המיוחסת לעורר נעברה, לכאורה, בשעה שריצה מאסר בעבודות שרות, על רקע נסיון לממן צריכת סמים, וכן בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של העורר, סבר בית המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה כי "קיים חשש מוצק כי העורר יחזור לסורו ואין על כן מקום לשוב ולסכן את הציבור על ידי שחרורו לחלופת מעצר",.

4.לא מצאתי טעם טוב לדחות את מסקנתו המבוססת היטב של בית המשפט המחוזי ולפיכך אני דוחה את הערר.