בש"פ 1006/00 דן מזר נרגל נ. מדינת ישראל

העורר, צעיר כבן 20, מואשם יחד עם אביו בבית-המשפט המחוזי בירושלים. כתב-האישום מייחס לו שורה ארוכה של עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על-פי האמור בכתב-האישום, הוציא העורר כספים במרמה מחברות אשראי אמריקאיות בסכום כולל של ארבעה מיליון שקלים, וכל זאת בסיועו של אביו.

המדינה ביקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים ולהטיל על אביו ערובות שיבטיחו את התייצבותו למשפט, ויסירו את החשש, כי ימשיך בביצוע העבירות.

בית-המשפט המחוזי נענה לבקשה. האב שוחרר בתנאים מגבילים, לרבות הפקדת סך של 50,000 ש"ח, ואילו העורר נעצר עד לתום הליכי המשפט.

בהחלטתו הטעים בית-המשפט, כי העורר הינו אזרח ארצות-הברית, וכי לנוכח מעשי המרמה שעשה, לרבות החזקת תעודות על-שם אנשים אחרים, הנושאות את תמונתו, קיימת סכנה ממשית כי יימלט מן הדין. העורר נעצר, איפוא, עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו נטען, כי יש לשחררו מהמעצר, שכן קיימות אפשרויות חלופיות להבטחת התייצבותו של העורר למשפט, וזאת באמצעות ערבויות כספיות ומעצר-בית.

בתשובה לערר הדגישה המדינה את ההיקף והתחכום שבמעשי המרמה שנעשו על-ידי העורר, וחזרה על נימוקיו של בית-המשפט המחוזי, בדבר החשש להמלטות העורר מן הדין.

כאמור לעיל, בגדר בקשתה למעצר העורר ולהטלת תנאי ערובה, הטעימה המדינה, כי ערובות כספיות שייתן האב מספיקות להסרת החשש מפני המשך פעילותו הפלילית. נראה, כי לעניין זה אין מקום להבחין בין העורר לאביו, הגם שהעורר היה יוזם מעשי המרמה. זאת ועוד, הגם שהעורר התגורר בארצות-הברית במשך כ20- שנה, הוא לא הסתבך שם בפלילים, והדעת נותנת כי ניתן יהיה, על-ידי קביעת תנאים מתאימים, להסיר את החשש שימשיך במעשי המרמה, או אף יימלט מן הדין.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר.

העורר ישוחרר ממעצרו בתנאי שיפקיד במזומן או בערבות בנקאית סך של 750,000 ש"ח, ימציא ערבות צד ג' על-סך שלושה מיליון ש"ח, ויישאר במעצר-בית. מקום המעצר ותנאיו ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, ועל העורר להפקיד את דרכוניו במשטרה, אם עדיין נמצאים הם ברשותו. עד למתן ערבויות אלה, לרבות קביעת מקום מעצר-הבית ותנאיו, יישאר העורר במעצר.