בש"פ 10079/02 אבי רובין נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו, בששה אישומים, עבירות של סחר בנשק שלא כדין. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 13.3.02, ציוה לשחרר את העורר בתנאי שישהה ב"מעצר בית" מוחלט בביתו, וכנגד הפקדת ערבויות כספיות. חברי הנכבד השופט מ' חשין, בהחלטתו מיום 15.3.02, דחה את עררה של המדינה על ההחלטה.

העורר ביקש עיון חוזר בהחלטה לענין תנאי השחרור, כך שיוכל לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שוהם), בהחלטתו מיום 17.6.02, דחה את בקשתו. חברתי הנכבדה השופטת ט' שטרסברג-כהן, בהחלטתה מיום 1.8.02 דחתה את עררו של העורר על ההחלטה.

העורר חזר וביקש עיון חוזר בהחלטה לענין תנאי השחרור, כך שיוכל לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' טימן), בהחלטתו מיום 25.11.02, דחה את בקשתו.

העורר חזר וערר על ההחלטה.

2.בפי בא כוח העורר שלושה נימוקים: העורר שוהה במעצר בית 9 חודשים כמעט; משפטו מתמשך ואף צפוי להמשך עת רבה; מצוקתו הכלכלית של העורר, שמעיקים עליו חובות שנצטברו במשך התקופה שחלפה מאז תחילת משפטו. לענין זה ציין שהעורר מבקש לצאת לעבודה בין השעות 07:00 ו- 20:00, בעסק שבניהולו של אחיו שגם יפקח עליו.

באת כוח המדינה בתשובתה עמדה בעיקר על כך שמשפטו של העורר מתקרב לסיומו וכי קבועה ישיבה ליום 22.12.02. עוד הדגישה כי האיזון שנקבע בהחלטות הקודמות בענינו של העורר משקף אל נכון את השיקולים הצריכים לענין. אשר להצעה שהעלה בא כוח העורר אמרה שלא הובאה לידיעתה לפני הדיון.

3.חזרתי ועיינתי בהחלטות הקודמות שניתנו בענינו של העורר ובטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ולא מצאתי טעם טוב לסטות מאותן החלטות. עם זאת נראה לי כי בשל מצוקתו הכלכלית של העורר יש מקום לשקול את האפשרות להקל בתנאי השחרור כך שיוכל לצאת לעבודה מוגדרת שתיקבע, במשך שעות ספורות מדי יום, ובפיקוח נאות.

לפיכך אני מחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיעיין בהצעות שיציע העורר ולאחר מכן ישקול ויחליט אם ניתן להקל בתנאי השחרור.