בש"פ 10082/07 מדינת ישראל נ. איימן כואזבה

בפני בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בה מבוקשת הארכה של 90 ימים במעצרם של 5 נאשמים שהועמדו לדין בצוותא בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של רצח ועבירות נלוות. שלושה מהמשיבים הודיעו באמצעות בא-כוחם עוד לפני הדיון כי הם מסכימים להארכת המעצר המבוקשת והבקשה בעניינם התקבלה ומעצרם הוארך.

בדיון היום הודיע גם בא-כוחו של משיב 1 כי אף הוא מסכים להארכת המעצר בהתחשב בכך שהוא מודע לעובדה שהמשפט מורכב ומסובך והוא מתנהל בקצב ראוי ובשלב זה של ההליכים כבר מתבררת פרשת ההגנה. לפיכך מוארך בזה בהסכמה גם מעצרו של המשיב 1.

אשר למשיב 2 טענה בפני באת-כוחו, כי מצבו של מרשה בהליכים שונה, בהתחשב בכך שעד המדינה הוא אחיו, ובכך שאין לו עבר פלילי, וכן טענה כי יש חשש שהמשפט יתמשך מעבר ל-90 הימים המבוקשים, לפיכך ביקשה כי מרשה ישוחרר לתנאי חלופה. ניתן לומר כי אכן נטען בשם המשיב 2 כל שאפשר כדי להפרידו לעניין זה מיתר הנאשמים בתיק. אף-על-פי-כן איני רואה כי יש בנסיבות העניין מקום להיעתר לבקשת השחרור. האישומים המיוחסים לכל המשיבים הם מן החמורים שבספר החוקים, מדובר ברצח אכזרי לאחר התעללות בקרבן. התיק מורכב ביותר, ומתנהל ברציפות וכראוי וזאת אישרו גם טיעוני הסניגורים. בית המשפט עשה כל מאמץ לקדם את השמיעה ולמעשה כבר נשמעו עדויות הנאשמים מלבד שני האחרונים שבהם. אין ספק שמהמשיב 2, כמו משותפיו לאישום, נשקפת לכאורה, מסוכנות רבה עד כי לא ניתן להבטיח מפניה על דרך של שחרור לחלופה. לכן, דין בקשת המדינה להתקבל וגם מעצרם של משיב 2 ושל משיב 1 מוארך בזה ב-90 ימים נוספים או עד לפסק הדין, הכל לפי המוקדם.