בש"פ 10083/01 מוחמד בן שאוכת מחאג'נה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בשל ביצוע עבירות בנשק, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו והכשלתו. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור המשפט. בערר שלפניי, המופנה נגד החלטה זו, אין הסניגור חולק לא על קיומה של תשתית ראייתית ואף לא על קיומה של עילת מעצר. טרוניתו היחידה היא שבית המשפט המחוזי סירב לבדוק את פרטיה של ההצעה לחלופת מעצר, שהסניגור ביקש להניח לפניו. כאשר התעורר הדבר בשלב הטענות, כך אומר הסניגור, השיב השופט כי הזמן לבירור הטענה הזו יגיע לאחר מתן החלטה בשאלה אם יש מקום למתן צו מעצר. דא עקא שבהחלטתו להורות על מעצרו של העורר שלל מניה וביה גם את האפשרות להסתפק בחלופה.

בצדק אומר הסניגור לפניי כי על-פי החוק מוטל על בית המשפט להידרש לאפשרות של חלופת מעצר במסגרת הדיון בבקשה למעצר. אם אכן סירב השופט להידרש לבירור השאלה הזו בשלב האמור כי אז, לכאורה, לא מילא את חובתו האמורה. שקלתי אפוא אם בנסיבות אלו יש לבקש מן המדינה תשובה לפחות לגבי החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי, לבדיקתה של הצעת חלופה שהסניגור ביקש להביא בפניי ולטענת הסניגור נמנע הדבר ממנו. שאלתי אפוא את הסניגור מהי הצעת החלופה שברצונו להביא בפני בית המשפט המחוזי, ולכך השיב כי ההצעה היא שהעורר יימצא במעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוחו של אביו. הצעה זו על פניה אינה נראית לי, ולכן סברתי שלא יהיה זה מן המידה לשוב ולהטריח את בית המשפט המחוזי לבדוק אותה.

הערר נדחה.