פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ 10095/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העורר:
עמוס חגג'
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע בב"ש 20759/04 שניתנה ביום 27.9.04 שניתנה על ידי כבוד השופט
אריאל ואגו
תאריך הישיבה:
ה' בכסלו התשס"ה (18.11.2004)
בשם העורר:
עו"ד אסתר בר-ציון
בשם המשיבה:
עו"ד אריה פטר
ה ח ל ט ה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ח' עמר ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.
כתב האישום שהוגש כנגד העורר מגולל סיפור מסובך וחמור של ניסיונות העורר להביא לחיסולו של המתלונן, אדם שהעורר היה חייב לו כסף. העורר רקם מספר תכניות קרימינליות מתוחכמות בענין זה וגייס אנשים לביצוען. העורר ניסה לפגוע במתלונן מספר פעמים ובסופו של דבר, בהזדמנות השלישית, ביצעו העורר ואחרים ניסיון לרצח בירי כלפי המתלונן. כתוצאה מירי זה נפגע המתלונן באורח קשה ונותר נכה.
באת כוח העורר לא חלקה על קיומה של עילת מעצר ועל קיומן של ראיות המבססות לכאורה את האישום כנגד מרשה. טענתה העיקרית של הסניגורית בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה נסבה על מצב בריאותו של העורר. לטענתה, לפני מספר שנים נפגע העורר בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נותר נכה ומצבו הבריאותי הינו בכי רע. על פי הטענה, העורר זקוק לטיפול רפואי צמוד וטיפול כזה אינו ניתן לו בתנאי המעצר במידה שהוא נזקק לו. יצוין כי בעת הדיון בפניי הוגשו מסמכים רפואיים מהם עולה שהעורר אכן נמצא במעקב רפואי בבית החולים סורוקה, גם בעת היותו במעצר.
כאמור, לעורר מיוחסות עבירות חמורות, ובכל הנוגע לנסיונות הפגיעה במתלונן פעל בנחישות ובהתמדה. אכן, אין ספק כי העורר סובל מבעיות רפואיות. אולם, התעודות הרפואיות שהוגשו אינן מלמדות על כך שהעורר אינו יכול לקבל את הטיפול שהוא נזקק לו גם בהיותו בבית המעצר. אשר על כן, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, דין הערר להידחות. עם זאת, מופנית בזה תשומת לב המופקדים על מעצרו של העורר (אשר ככל הנראה בנסיבותיו האישיות מדובר במשטרה ולא בשב"ס) להעניק תשומת לב לצרכיו הרפואיים ולהשגחה והטיפול שהוא נזקק להם.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בכסלו התשס"ה
(24.11.2004).
ש
ו פ ט ת