בש"פ 10096/09 אמג'ד נעאמנה נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בת"פ 18385-11-09 להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בארבעת סעיפיו, ביצוען של עבירות החזקת נשק לפי סעיף 144(א) ל חוק העונשין תשל"ז -1977 (להלן 'החוק'), עבירת נשיאה והובלה לפי סעיף 144(ב) לחוק וסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק. מדובר במספר עסקאות בנשק שביצע העורר עם סוכני משטרה סמויים, להם מכר כלי נשק שונים. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד העורר. בהתחשב בטבען של העבירות, נסיבות ביצוען וכן נסיבותיו האישיות של העורר, קבע בית המשפט המחוזי כי "מסוכנתו הכבירה ותעוזתו הרבה" של העורר אינן מאפשרות את שחרורו לחלופת מעצר. משכך, הוחלט כי אין מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

2.

העורר אומנם מודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טוען כי בנסיבות העניין ולאור עברו הנקי ואורח חייו הנורמטיבי עד עתה – חזקת המסוכנות נחלשת. לתפישתו, לא די בכך שמיוחסת לו עבירה חמורה ואין להסתפק בטענה כללית של מסוכנות, אלא יש להוכיח בראיות את מסוכנותו האישית לציבור. משהאחרונה לא הוכחה – טענתו היא כי יש לשחררו בחלופת מעצר בית מלא, תוך איסור על מגע בכל דרך עם העדים. לחילופין, מציע העורר להרחיקו ממקום מגוריו. העורר מציין כי הוא מוכן לכל חלופת מעצר שיקבע בית המשפט. בנוסף, נטען כי שגה בית משפט קמא משלא הורה על קבלת תסקיר מעצר לפני מתן ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

באת כוח המשיבה תומכת בהחלטת בית משפט קמא, בשים לב לעובדות שהוכחו לכאורה.

3.

כתב האישום מלמד כי בתקופה של כחודש וחצי היה העורר מעורב ב-4 עסקאות בנשק. סוגי הנשק נשוא המכירות היו אקדחים בצורת עט ורימונים. טיעון בא כוחו של העורר, לפיו קיימים כלי נשק המסוכנים יותר מכלי נשק אחרים, כגון מטעני חבלה או נשק אוטומטי, מוטב לו שלא היה נטען כלל. באשר לטענה כי העורר, על פי כתב האישום, מכר את הנשק לסוכן משטרתי ולכן בכל מקרה לא נגרם נזק – בכך יש להתעלם מנכונותו של העורר למכור נשק תמורת כסף לאדם שזהותו אינה ידועה לו. זוהי נקודת המסוכנות. ואכן, רבה עוצמתה. כמו כן, אין ליתן משקל נכבד לגילו הצעיר של העורר ולטענה כי הוא בעל אישיות חלשה הניתנת לניצול. במובן מסוים, התיאור האמור דווקא מעלה את רף המסוכנות ולא מורידו. אומנם, נכון הוא כי עברו של העורר נקי מהרשעות קודמות. עם זאת, אין זה תנאי למעצר נאשם עד תום ההליכים. במיוחד כך הדבר מקום בו העבירות המנויות בכתב האישום מקימות עילת מעצר של ממש – כפי שארע בענייננו.

הנה כי כן, מעשיו לכאורה של העורר מדברים בעד עצמם בקול רם וברור. לכאורה, בצע כסף הניעו לחשוף את הציבור הרחב לסכנה מוחשית. כמובן, החומרה אינה נעוצה רק בנכונות למכור נשק אלא בדרך השגתו הקלה. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, שלא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת בית המשפט להורות על מעצרו, לרבות ההחלטה לא להזמין תסקיר מעצר בעניינו. זאת, גם בשל הנימוק בדבר העומס המוטל על שירות המבחן.

4.

הערר נדחה.