בש"פ 10103/06 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק

המעצרים ), החל מיום 18.12.2006 או עד מתן פסק דין בת"פ 8193/05 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בפני כבוד השופטת ר' ברקאי.

1.המשיב עומד לדין בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים, הצתה, הדחה בחקירה, היזק במזיד והטרדה שביצע לכאורה כלפי אשתו (להלן: המתלוננת ) בעת שהייתה בחודשי הריון מתקדמים. תמצית מסכת האירועים הקשה המתוארת בכתב האישום היא זו: לפני נישואיהם תקף המשיב את המתלוננת בכך שזרק לעברה נעל. הוא אף נהג לנעול אותה בתוך הדירה בעת שיצא לעבודה ואף סטר לה ונגח בה לאחר שחשד שהיא בוגדת בו. באחת ההזדמנויות, במהלך ויכוח זרק המשיב טלפון נייד על המתלוננת ופגע בה ברגלה וכן קילל אותה ואיים עליה שינעל אותה בבית ולא ייתן לה לצאת ואף אמר כי מאותו היום היא "הכלב" שלו וצריכה לעשות כל מה שיגיד לה. לאחר שהמתלוננת ברחה לבית אמה הגיע המשיב לשם ודרש כי המתלוננת תצא אליו ומשלא נענה זרק אבנים לכיוון דירת האם וניפץ את אחד החלונות ואף התקשר לאמה של המתלוננת ודרש לשוחח עם המתלוננת. לאחר מספר ימים הגיע המשיב שוב אל בית האם והתחנן שתבטל את התלונה נגדו ותתלווה אליו לדירתו והיא נאותה לעשות כן משהצטרפו אליהם חבריו של המשיב. בהיותם בדירה הסכימה המתלוננת לחזור בה מן התלונה שהגישה נגדו למשטרה, אך לא הסכימה לחזור ולחיות עמו. בעקבות כך איים עליה המשיב כי תמות ולא תהיה עם אף אחד אחר ואף נטל בלון גז שהיה בדירה והדליקו. באותו שלב ברחו המתלוננת וחברו של המשיב מן הדירה והמשיב רץ אחריהם בעוד שבדירה נשמע פיצוץ עז. בהיותם ברחוב תפס המשיב את המתלוננת, בעט בבטנה, נשך בשערה והכה אותה בפניה. המתלוננת ברחה לבית חברתה והמשיב הגיע גם לשם ואיים עליה כי יהרוג אותה ואת הילד שייוולד אם לא תחיה איתו.

2.לאחר הגשת כתב האישום נגדו בגין המעשים המיוחסים לו כמפורט לעיל, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בקובעו כי קיימות ראיות טובות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו ובקובעו עוד כי המשיב גילה דפוסי התנהגות אובססיביים כלפי בת-זוגו וכי מסוכנותו מחייבת מתן הגנה למתלוננת מפניו, גם במחיר חירותו שלו. בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה, וערר שהוגש לבית משפט זה על דחיית הבקשה לעיון חוזר נדחה אף הוא. משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים הוארך מעצרו של המשיב תחילה בהסכמתו (החלטת כבוד השופטת מ' נאור מיום 9.3.2006) ופעמיים נוספות על פי החלטותיו של בית משפט זה (החלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה מיום 13.6.2006 והחלטת כבוד השופטת ד' ברלינר מיום 8.9.2006). בהחלטות ההארכה הודגש כי מסוכנותו של המשיב מובהקת וברורה על פניה וכי המעשים האלימים והאכזריים המיוחסים לו גובלים בסיכון חיים ממש ומצדיקים את המשך מעצרו. כן צוין בהחלטות אלה כי קיים חשש שהמשיב עלול לשבש את הליכי המשפט משום שבעבר לא נרתע מלאיים על המתלוננת עד כי נאותה לחזור בה מתלונתה נגדו.

3.הבקשה שבפניי היא, כאמור, בקשת הארכה רביעית ומן האמור בה עולה כי המשפט התארך באופן בלתי צפוי לאחר שכבר נקבע מועד לסיום שמיעת הראיות ביום 14.6.2006, לאחר שהמשיב העלה טענה חדשה ולפיה יש לייחס לו אחריות מופחתת בגין סמים שנטל ואלכוהול שהיה בדמו בעת ביצוע המעשה. לביסוס טענה זו ביקש המשיב לאפשר לו הבאת חוות דעת מומחה ובית המשפט נעתר לבקשה וקבע מועד נדחה לסיום שמיעת ההוכחות ליום 25.9.2006. אולם, סיום המשפט התעכב עוד משום שבאותו מועד לא הוגשה על ידי המשיב חוות דעת מלאה הכוללת את המאמרים שעליהם מסתמכת חוות הדעת והמבקשת עמדה על קבלת חומר זה על מנת לבחון הצגת עדות הזמה מטעם הפסיכיאטר המחוזי. המבקשת עתרה וחזרה ועתרה לקבלת חומר זה ללא הועיל ובסופו של דבר נמסרו לידיה תמציות המאמרים בלבד. הדיון לשמיעת עד ההזמה מטעם המבקשת נקבע עתה ליום 17.1.2007, ולטענת המבקשת ניתן לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה הנוספת שנתבקשה.

המשיב, מצידו, מתנגד להארכה נוספת ומציין כי בשלב זה אין עוד חשש לשיבוש מהלכי המשפט משום שהמתלוננת כבר העידה ועוד הוא טוען כי המסוכנות המיוחסת לו קהתה בחלוף הזמן משום שלא איים על המתלוננת בשום שלב מאז שנעצר. לבסוף טוען המשיב, כי המתלוננת ביקרה אותו בכלא עם ילדם המשותף ואף בכך יש כדי ללמד כי הוא איננו מהווה איום מבחינתה.

4.בהחלטת ההארכה מיום 17.9.2006 העריך בית המשפט זה כי התיק עומד בפני סיום וכי "מירב הסיכויים שהוא יסתיים בתקופת המעצר הנוספת". הערכה זו לא עמדה במבחן המציאות, אך הסיבות לעיכוב רובצות כולן לפתחה של ההגנה כמפורט לעיל. בניגוד לעמדת המשיב אני סבורה כי דפוסי ההתנהגות האובססיבית והאלימה המיוחסת לו כלפי המתלוננת מצדיקים גם כיום את המשך המעצר, בשל מסוכנותו הרבה לשלומה ולביטחונה והעובדה שהמתלוננת ביקרה אותו בעת היותו מאחורי סורג ובריח אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו. יחד עם זאת, נראה כי נוכח התמשכות ההליכים ראוי הוא כי כל הנוגעים בדבר יעשו מאמץ מיוחד לסיים את ההליך בתוך פרק זמן קצר מזה שנתבקש ולפיכך, אני נעתרת לבקשת ההארכה באופן חלקי ומורה על הארכת המעצר בשישים ימים, החל מיום 18.12.2006 או עד למתן פסק דין בת"פ 8193/05, לפי המוקדם.