בש"פ 10108/07 אוגוסטין גרינבאום נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה. לאחר עיון בה, באתי למסקנה כי דינה להתקבל. אכן, פסק הדין ניתן (בע"פ 5104/05) ביום 28.8.07, שלא במעמד בעלי הדין. עותק הימנו נשלח לב"כ המבקש וזה שלח למבקש מכתב ביום 16.9.07 בצירוף פסק הדין. המכתב הגיע ליעדו ביום 20.9.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה אמנם רק ביום 27.11.07, אולם עיון בה, כמו גם במסמכים שצורפו לה, מראה כי המבקש הגיש למעשה את ההליך כבר ביום 23.9.07, אולם בקשתו לא התקבלה לרישום בשל האיחור והודע לו על כך במכתב מן המזכירות. בשים לב למועד בו הגיע פסק הדין לידי ב"כ המבקש, יש יסוד סביר להניח כי סיכוייה של בקשה להארכת מועד – לו היתה מוגשת כנדרש ביום 23.9.07 – היו טובים, וזאת נוכח הזמן הקצר שחלף בין מועד קבלת פסק הדין לבין מועד הפניה לבית משפט זה. אמת, הבקשה שלפני לא הוגשה כאמור ביום 23.9.07 אלא רק ביום 27.11.07. אולם מ דובר

בבקשה שנשלחה על-ידי אסיר, שאינו מיוצג, ביום 19.11.07, וזאת בנוסף שעה שמכתב הדחיה מן הרישום בבית משפט זה נשלח רק ביום 30.9.07 וכלל לא ידוע אימתי הגיע לידי המבקש. במצב דברים זה, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, ובכלל זה פסק הדין נשוא ההליך, מוארך המועד, כמבוקש.