בש"פ 10111/06 גדעון טספאי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט אברהם יעקב) מיום 23.11.2006, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר, יליד 1984, עומד לדין בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וניסיון להשמדת ראיה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.9.2006 בסמוך לשעה 00:50 החזיק העורר סכין והתדפק על דלתות בניין באופקים כשהוא מחפש אדם בשם "חנניה". שוטרים שהיו במקום הבחינו בעורר וביקשו ממנו להתלוות אליהם ואז השליך הלה את הסכין לקרקע ונמלט, אך השוטרים הצליחו להשיגו ועצרו אותו. בשעות הערב של אותו היום, מששוחרר ממעצר, התקרב העורר אל חנניה אלפסי (להלן: המתלונן ) ודקר אותו ברגלו ובידו ולאחר מכן נטל כלי גינון והחל להכותו בראשו ובכל גופו. כתוצאה מכך דימם המתלונן מראשו.

2.עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 23.11.2006 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אברהם יעקב) כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובדבר קיומה של עילת מעצר. הדיון התמצה, אפוא, באפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בפיקוח אחותו ושני קרובי משפחה נוספים בשילוב פיקוח באיזוק אלקטרוני. בית המשפט ציין כי שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר לחלופה זו, בסוברו כי יש בחלופה המוצעת כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. אולם בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן בקובעו כי מעשיו של העורר מלמדים על אובססיביות כלפי המתלונן, לו נגרמו חבלות קשות. עוד ציין בית המשפט כי שירות המבחן לא בחן האם מדובר באובססיביות כלפי אדם ספציפי או "בקו אופי אלים במיוחד, השזור באישיותו של המשיב [העורר]". התרשמותו של בית המשפט הייתה "שלא מדובר במצב נקודתי אלא בקו אופי המלמד על אלימות", שכן העורר עומד כיום לדין באישום נוסף המייחס לו עבירה של תגרה ובעברו כנער שני תיקים שהסתיימו ללא הרשעה, אם כי בעבירות שאינן עבירות אלימות. נוכח כל האמור לעיל ונוכח הצורך להרחיק מן החברה אנשים שתרבותם היא תרבות-הסכין, קבע בית המשפט כי אין בחלופת המעצר כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר.

3.מכאן הערר שבפניי בו מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית אימו בבאר שבע תחת פיקוחה של אחותו ושל שני ערבים נוספים. לטענת העורר בתסקיר המעצר הומלץ על חלופת מעצר זו וצויין שם כי אחותו של העורר משמשת עבורו דמות משמעותית שיש ביכולתה להציב גבולות ברורים להתנהגותו. בהקשר זה טוען העורר כי בית המשפט התעלם מהשפעתם החיובית של הערבים הנוספים (אחות נוספת של העורר ודודו - סוהר במקצועו), ששירות המבחן התרשם כי הם מבינים את האחריות הכרוכה בהסכמתם לשמש כערבים ויש ביכולתם להציב לעורר גבולות ברורים. עוד טוען העורר כי אם בית המשפט סבר ששירות המבחן לא התייחס כנדרש לאובססיביות לכאורה של העורר כלפי המתלונן, היה על בית המשפט לדרוש משירות המבחן להבהיר עמדתו או להכין תסקיר משלים בענין זה, בטרם הורה על מעצרו. כמו כן ציין העורר כי לא ברור האם אכן הוגש נגדו כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של תגרה וייתכן שמדובר אך בתיק מב"ד שאין מקום להתבסס עליו בהליכי מעצר. לבסוף מציין העורר כי הוא בחור צעיר בן 22 בלבד, ללא הרשעות קודמות, שסיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא וכי הוא נמצא כעת בפרשת דרכים בחייו. על כן טוען העורר שישנו סיכון ממשי שמעצרו יוביל לכך שהוא יפנים דפוסי התנהגות עבריינים ואילו שחרורו לחלופת מעצר ישפיע עליו באופן חיובי, בייחוד נוכח העובדה שמעצרו הממושך הראשון היווה עבורו חוויה מרתיעה מפני ביצוע עבירות פליליות.

4.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא במקרה דנן. ההתנהגות המיוחסת לעורר בכתב האישום יש בה כדי להצביע על מסוכנות רבה בהיותה נטולת רסן ונחושה להרע. בהתחשב בכך וכן בהתחשב באישום הנוסף בעבירת אלימות התלוי ועומד כנגדו כיום, צדק בית משפט קמא בקובעו כי יש קושי ליתן אמון בעורר ולהורות על חלופת מעצר בענינו.

אשר על כן, הערר נדחה.