בש"פ 1012/02 אשר ניסים נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. על פי הנטען בכתב האישום, בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2001 החלו סכסוכים בין העורר ואשתו אשר בעקבותיהם הגישה אשתו של העורר תלונה במשטרה ובקשה לצו הרחקה. בעקבות התלונה נעצר העורר ושוחרר בערבות בתנאי שלא יתקרב או יצור קשר עם אשתו, וביום 30.9.01 ניתן צו הרחקה כנגד העורר בבית משפט לענייני משפחה בבת ים. על פי הנטען, ביום 22.10.01 בשעה 8:00 או בסמוך לכך הצטייד העורר בסכין והמתין לאשתו בסמטה בסמוך למקום עבודתה. כשהגיעה אשתו של העורר לסמטה התנפל עליה והחל לדקור אותה בסכין בכל חלקי גופה, ומשנפלה המשיך לדקור אותה בצווארה. כתוצאה מהדקירות בצוואר נפטרה אשתו של העורר מאיבוד דם. על יסוד אירוע זה, ייחס כתב האישום לעורר עבירת רצח בכוונה תחילה.

בעקבות הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צ' גורפינקל) נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

בטיעוניו בכתב ובעל-פה, טען בא-כוח העורר להעדר ראיות לכאורה שיש להן סיכוי להרשעה בעבירה המיוחסת לעורר. לטענתו, התיאורים שניתנו על ידי עדי הראיה שהיו במקום בעת האירוע, אינם תואמים את תיאורו של העורר. כמו כן לטענתו, אין להסתמך על הודעת אחיו של העורר ולפיה, העורר התקשר אליו בסמוך למועד האירוע ומסר לו כי פגש את אשתו ורב איתה שכן הודעה זו נמסרה לאחר זמן רב, ונמסרה על ידי האח כדי שהוא עצמו יוכל להשתחרר ממעצר. באשר לכתמי הדם שנמצאו על בגדיו של העורר, כתמים התואמים את דמה של אשתו, טען בא-כוח העורר, כי אינם רלוונטיים להוכחת האישום שכן העורר עצמו אינו מכחיש כי שהה בקרבת מקום בעת האירוע וכי יתכן ובמנוסתו נתקל במנוחה. באת-כוח המשיבה טענה מצדה, כי הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר מבוססות היטב, וזאת במיוחד נוכח תוצאות בדיקת ה- D.N.A המלמדות על התאמת הדם שנמצא על בגדי העורר לדמה של אשתו המנוחה. כן טענה באת-כוח המשיבה כי הבגדים שלבש העורר בעת האירוע תואמים את התיאור שנמסר על ידי עדי ראיה, ואף הודעתו של האח תואמת את פלטי הפלאפון המעידים על שיחות רבות בין העורר ואחיו בסמוך למועד האירוע.

שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. על פי הודאתו של העורר עצמו, הוא שהה במקום האירוע בעת התרחשותו ואף נמלט מן המקום לאחר התרחשותו. על פי ממצאי המחלקה לזיהוי פלילי, כתמי הדם שנמצאו על מכנסי העורר ועל נעליו תאמו במידת הסתברות גבוהה ביותר את דמה של אשתו המנוחה, והעורר לא סיפק כל הסבר משכנע לכך. ראיות אלה מתחזקות על ידי הודעתו של אחיו של העורר ונוכח עדויות עדי הראיה שהיו במקום. נוכח כל אלה יש במכלול הראיות כדי לבסס פוטנציאל ראייתי להרשעה ודי בהן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

אשר על כן, הערר נדחה.