בש"פ 10132/05 גנאדי פחר נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום בנצרת, באשמת ביצוען של שורת עבירות בחודש אוגוסט 2005: נשאית סכין, הסגת גבול, איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפה סתם, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, ונטילת נכסים לשם סחיטה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

נראה כי בדיון בפני בית משפט השלום התעורר הצורך לעמוד על מצבו הנפשי של העורר, ובעקבות כך הוא נבדק במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", והמסקנות היו אלו: העורר סובל מהפרעה דו-קוטבית על רקע אורגני, שבמהלך הבדיקה נמצאה פעילה; העורר מוגבל ביכולתו להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור; הוא מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולפיכך אינו כשיר לעמוד לדין.

בחוות דעת זו לא היתה התייחסות לשאלת מסוכנותו של העורר, ובחוות דעת נוספת שהוגשה לבית המשפט נאמר, כי בעקבות טיפול תרופתי שניתן לו חל שיפור בהתנהגותו. באשר למסוכנות העורר נקבע בזו הלשון: "נכון להיום סבירות להתנהגות תוקפנית כלפי הזולת ובפרט כלפי המתלוננת אינה גבוהה". הרופאים הוסיפו כי העורר זקוק להמשך טיפול במסגרת מרפאה, ושללו את הצורך באשפוזו.

2.חוות הדעת האמורות לא הניחו את דעתו של בית משפט השלום, אשר הורה על אשפוזו של העורר במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, וזאת עד לסיום בירורם של ההליכים המתנהלים בעניינו.

כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ושם הוחלט לבטל את ההחלטה בדבר האשפוז, וניתנה הוראה לפיה יוחזק העורר במתקן מעצר, עד להחלטה בבקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

3.בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם. משלא הונחה בפני בית משפט השלום חוות דעת של המומחים בדבר הצורך באשפוז העורר בבית חולים לבריאות הנפש, ממילא לא היה יסוד להחלטתו לעשות זאת. מאידך, יש צורך לקבוע בהקדם את כשרותו של העורר לעמוד לדין, הואיל ואם תתקבל השקפת הסנגור, אזי יישמט כליל הבסיס גם מתחת להחלטה בדבר מעצר שולחו. ולהיפך, אם ייקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין, כי אז תעלה לדיון השאלה בדבר הצורך בהחזקתו של העורר במעצר עד תום משפטו, ולכך יש מטבע הדברים משקל גם לשאלת מסוכנותו.

לנוכח כל האמור, הערר נדחה, ובית משפט השלום מתבקש לקבוע מועד מוקדם ככל שניתן לדיון והכרעה בשאלת כשרותו של העורר לעמוד לדין. בתום אותו שלב, ואם התוצאה תחייב זאת, יתקיים הדיון בשאלת המעצר עד תום ההליכים.