בש"פ 10134/06 אמרה אנזאו נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 4.10.2006 בב"ש 21507/06, בה דחה את הערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט

השלום בקרית גת (כבוד השופט ג' דניאל) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

העורר עומד לדין ב בית משפט השלום באשקלון בעבירות של תקיפת בן-זוג; איומים (שני אישומים) וניסיון לתקיפת בן-זוג. עובר לכתב האישום, שהוגש ביום 18.7.2006, העורר ואשתו (להלן: המתלוננת ) התגוררו בבית משותף בקרית גת. על פי הנטען בכתב האישום, ניסה העורר לתקוף את המתלוננת בשנת 2005, בכך שזרק לעברה צלחת, שלא פגעה בה. עוד נטען, כי במספר הזדמנויות בחודש יולי 2006 תקף העורר את המתלוננת, בכך שאחז בצווארה בניגוד לרצונה. כן נטען, כי המתלונן אף איים בפגיעה בגופה של המתלוננת בהרימו לעברה כוס ובאומרו לה כי יהרוג אותה ויתאבד. כמו כן נטען בכתב האישום, כי העורר איים על בתו, ילידת 1991, בכך שאמר לה כי יהרוג אותה אם יראה אותה עם גבר (להלן: הבת ).

3.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה כי הרקע לביצוע העבירות הינו, ככל הנראה, נטייתו של העורר לשתות משקאות משכרים וכן קנאותו כלפי המתלוננת, שעברה למעון לנשים מוכות בשל חששה מפני העורר. בהחלטתו מיום 20.7.2006 ציין בית ה משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ד' חסדאי) כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכי העורר הציע חלופת מעצר ב בית דודו , המתגורר בבאר-שבע. בית המשפט ציין את התלבטותו באשר ליכולתה של חלופת המעצר לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר והורה ל שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו. משהתקבלו התסקיר והתסקיר המשלים, התקיימה ישיבה נוספת בפני בית משפט השלום בקרית גת (השופט ג' דניאל), שבסיומה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט ציין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר, באומרו כי זו מתבטאת בעיקרה באיומיו החוזרים ונשנים של העורר כי יהרוג את המתלוננת ויתאבד. בהקשר זה ציין בית המשפט את חששה של המתלוננת מפני העורר, בהזכירו כי בחקירתה במשטרה סיפרה שאחיו של העורר ניסה לרצוח בדקירות את חברתו (שניצלה) והתאבד לאחר מכן. בית המשפט העיר כי הדברים אינם ברורים לחלוטין, אך יש בהם כדי להמחיש את מידת חששה של המתלוננת מפני מימוש איומיו של העורר. עוד ציין בית המשפט, כי שירות המבחן אמנם המליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת, אך הוסיף שבתסקיר האחרון אין כל התייחסות "לאופן ההתמודדות" עם בעיית השתייה של העורר, וכי מהתסקיר הקודם עולה שקיים סיכון מצד המשיב כלפי המתלוננת.

4.

ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון). בהחלטתו קבע בית המשפט כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נובעת מרצף האיומים הקשים כלפי המתלוננת, איומים שלוו באלימות, אף אם אין מדובר באלימות הממוקמת ברף החמור ביותר. בהדבק זה ציין בית המשפט, כי מהודעות המתלוננת מצטיירת תמונה של "אישה מבועתת, החרדה לחייה והמאויימת בפגיעה בחייה כמעשה של יום יום", בהוסיפו, כי תמונה זו נתמכת בהודעת בתו של העורר, שאף ממנה עולה אווירת איומים קשה. נוכח האמור לעיל ונוכח מרחק הנסיעה הקצר בין קרית גת לחלופת המעצר המוצעת בבאר שבע, קבע בית המשפט כי אין בחלופה זו כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהעורר. על כן דחה כאמור בית משפט קמא את הערר, אך המליץ כי שמיעת המשפט תיעשה במועדים סמוכים ככל הניתן, באומרו כי אינו מטיל ספק בהתרשמותו החיובית של שירות המבחן מדודו של העורר ומכנות כוונתו לסייע לאחיינו.

5.

מכאן הערר שבפניי, בו מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר ב בית דודו המתגורר בבאר-שבע. המערער טוען כי בית משפט

קמא שגה בכך שדחה את המלצת שירות המבחן לשחרורו לחלופת המעצר המוצעת ובכך שהתעלם מיכולתה של חלופה זו לאיין את מסוכנותו. עוד טוען העורר כי אמנם אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אך הודעת בתו מלמדת שגרסת המתלוננת מוקצנת ואף שגויה בחלקה וכי הדבר מצביע על רמת מסוכנות נמוכה יותר מזו המיוחסת לו. בדיון לפניי הלין העורר על כך שהמתלוננת ושאר עדי התביעה לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 7.11.2006 וטען כי צריכה להיות לכך השלכה על ההחלטה בערר.

המשיבה טוענת כי דין הערר להידחות. היא מסכימה כי קצב התנהלות המשפט איטי מהמצופה, אך טוענת כי נוכח מסוכנותו של העורר, המתבטאת באיומיו החוזרים ונשנים, אין לשחררו לחלופת מעצר. למסוכנות זו, כך טוענת המשיבה, מתלווה בעיית שתיית האלכוהול והעדר לקיחת האחריות מצד העורר, כמו גם חרדתה של המתלוננת מפניו.

6.

לאחר שעיינתי בהודעותיהן של המתלוננת ושל הבת ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות שהיטיבו לנמק את הצורך וההכרח שבהותרתו של העורר במעצר. המסוכנות הגבוהה הנשקפת למתלוננת מן העורר עולה מהמעשים המיוחסים לו, בראש ובראשונה מאיומיו החוזרים ונשנים כי יפגע בה, איומים שהומחשו באלימות פיזית. חששה העמוק של המתלוננת מפני העורר, וכן בעיית שתיית האלכוהול המיוחסת לו, מעצימים את הסיכון כי בעיתות לחץ הוא יממש את איומיו ויפגע בה. על כן, ונוכח מרחק הנסיעה הקצר בין מקום מגוריה של המתלוננת לחלופת המעצר המוצעת בבאר שבע, אין לסכן את חייה של המתלוננת ולשחרר את העורר מן המעצר. אשר לטענתו של העורר כי הודעת בתו מלמדת על כרסום במסוכנותו לה טוענת המתלוננת, הרי שאין בהודעה זו כדי ללמד על הפחתה כלשהי ברמת המסוכנות הנשקפת ממנו. אדרבא, הודעת הבת (ובמיוחד האמור בעמ' 2 להודעתה) מדגישה מסוכנות זו ועולה בקנה אחד עם תמונת המתלוננת כאישה מאוימת החשופה לאלימותו הפיזית של העורר. ולסיום שותף אני למשאלתו של בית המשפט המחוזי כי ייעשה מאמץ של ממש להחשת קצב המשפט. מתחייב מכך כי התביעה מצידה תעשה את כל הנדרש להבטחת הופעתם של המתלוננת ושאר עדי התביעה למועד ההוכחות הקרוב.

הערר נדחה.