בש"פ 10145/07 גיל גרוסמן נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

פסק הדין נשוא ההליך ניתן ביום 28.5.07 והבקשה הוגשה ביום 28.11.07. לאחר עיון בחומר שלפני ובעמדת המשיבה, המתנגדת לבקשה, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לה. כעולה מן החומר שלפני, המבקש פנה לבית משפט זה עוד ביום 15.7.07 אולם פנייתו לא נתקבלה לרישום בשל איחור לכאורה. לכאורה – שכן בדיעבד נסתבר כי פסק הדין לא ניתן במעמד בעלי הדין והדבר הובהר בהחלטה מתקנת מטעם בית המשפט דלמטה (מיום 30.7.07). במצב דברים זה, ומשעה שהמבקש טוען שבפסק הדין הומצא לו רק ביום 4.6.07, הרי שלא איחר המבקש עת פנה לבית משפט זה. אלא, שמאז פנייתו זו, וכן הבהרת פסק הדין דלמטה (מיום 30.7.07), לא פנה המבקש בנדון אלא עד ליום 28.11.07. בכך איחר המבקש איחור ניכר. אמת, המבוקש מתרץ איחור זה בכך שהתלבט בנדון ואף היה טרוד בעניינים אחרים, אולם לא מצאתי בכך טעם מספיק לשם הצדקת האיחור דנן, אם בכלל, ואם בשים לב למהות ההליך וסיכוייו הבעייתיים כ"גלגול שלישי". מטעמים אלו, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית אפוא.