בש"פ 10148/03 מיכאל לוזנסקי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט השלום באשדוד כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, החזיק העורר שלא לצריכתו העצמית ארבע שקיות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.3023 גרם נטו, ביום 21.7.03, וכן החזיק בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 25.80 גרם נטו, ביום 7.5.03. בית המשפט השלום באשדוד (כבוד השופט ח' חדש) בהחלטתו מיום 6.8.03, ציווה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא השופטת ר' אבידע) נדחה בהחלטתו מיום 20.10.03.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניו לפני, טוען כי המשטרה החליטה לעצור את העורר רק אחרי שנמצאה כמות הסם השניה וכי אין עילה למעצר, שכן כמות הסם שנמצאה בחזקתו של העורר "חורגת באלפיות ספורות" מכמות הסם שלגביה נקבע בפקודה כי החזקה בה היא החזקה לצריכה עצמית. לדעתו לא קמה חזקת מסוכנות ואין עילת מעצר. עוד טוען הוא, כי בשל הכמות הקטנה של הסם שנתפסה יש אפשרות לטעות סטטיסטית או סטיית תקן, ובמצב כזה מתחזקת הטענה שמדובר בהחזקת סם לצריכה עצמית. טענה נוספת בפיו, כי העורר מופלה לרעה בהשוואה לאדם נוסף שממנו רכש העורר את הסמים המסוכנים שלא נעצר ולא ננקטו נגדו הליכים משפטיים.

מקרה שכזה אינו מקרה קל. העורר עול ימים, בן 20 שנה, וכמויות הסם שנתפסו ברשותו הן "על גבול" הכמויות שהחוק מגדיר כהחזקה לצריכה עצמית. במצבים כאלה מתעורר מדי פעם ההרהור שמא פוגעים אנו – על ידי נקיטה בדרך הקשה של המעצר, במקום בדרך החלופה – בסיכוי לשקם את העבריין. ואף על פי כן סבורני כי, למרבה הצער, אין מנוס מכליאתו של העורר. כפי שמראה גליון ההרשעות הקודמות שלו הורשע בעבר בעבירות סחר והחזקה של סמים מסוכנים, הפרת הוראה חוקית, נהיגת רכב ללא רשיון והחזקת אגרופן או סכין. זאת ועוד, העבירות הנדונות נעברו זמן קצר אחרי ששוחרר ברשיון ממאסר שריצה ובתקופה שתלויים עליו שני מאסרים מותנים. לכך יש להוסיף כי שרות המבחן, בתסקיר מעצר שהגיש, נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ שלא לשחררו ממעצר.

3. הערר נדחה.