בש"פ 1016/09 אהוד בושארי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.1.2009, בתיק ב"ש 9187/09, בגדרה נתקבל עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מיום 25.1.2009, בתיק פלילי 7526/08, לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ונקבע מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (תיק פלילי 7526/08) בגין שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 273 + 25 לחוק העונשין; ועבירה של התפרעות במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.11.2008 איים העורר על שכנתו בכך שדפק בחוזקה על דלת דירתה, השליך לבנה על הדלת ואמר לה כי ישרוף את הבית ויהרוג את כולם. בהמשך הגיעה אימו של העורר למקום והעורר איים גם עליה כי לא תתערב או שירצח אותה. לאחר שהוכנס העורר לניידת המשטרה, החל להשתולל ולהעליב ולאיים על השוטרים. בנוסף, בכניסה לתחנת המשטרה ניסה העורר לנגוח באחד השוטרים בשתי הזדמנויות ואף המשיך להשתולל ולהתפרע בתחנה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום גם בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. זאת בין היתר בשל העובדה כי לעורר הרשעה קודמת בעבירות דומות בגינה ריצה עונש של שמונה חודשי מאסר, מהם השתחרר אך כשלושה חודשים טרם ביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה, ואף תלוי ועומד כנגדו עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי.

ביום 30.11.2008 ניתנה החלטה של בית משפט השלום (כבוד השופט ע' דרויאן ) לפיה קיימות אומנם נגד העורר ראיות לכאורה ואף עילת מעצר של מסוכנות אולם יש להפנותו לשירות המבחן על מנת שתיבדק האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר שהתקבל ביום 24.12.2008 מצא כי הוא מסוכן ולא ניתן להמליץ על שחרורו. חרף זאת ולאור התרשמותו מן העורר בדיון שנערך בפניו, החליט בית משפט השלום להפנותו לקבלת תסקיר משלים משירות המבחן, ובעיקר כי תיבחן חלופת המעצר שהציע העורר בדמות ישיבת "דרך אמונה" בבני ברק.

ביום 18.1.2009 הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בו חזר הוא על עמדתו כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר על דרך שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה וכי נדרשת חלופה טיפולית. על אף זאת, ביום 25.1.2009, החליט בית משפט השלום, לאחר שהופיעו בפניו הרב העומד בראש ישיבת "דרך אמונה" וכן המפקחים שנקבעו לעורר, לשחררו לחלופת המעצר האמורה, לאחר שנחה דעתו כי יש בחלופה זו כדי להבטיח השגחה מעולה עליו ואת הרחקתו מאלכוהול, וכן כי תיתכן השפעה חיובית עליו מהשהות בישיבה (להלן: החלטת השחרור ).

המשיבה עררה על החלטת השחרור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 9187/09). ביום 27.1.2009 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל ) לקבל את עררה של המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע אומנם שנכון הוא כי המלצות שירות המבחן אינן מחייבות את בית המשפט , אך, בנסיבות המקרה, לאור ההמלצות הנחרצות של שירות המבחן ולאור עברו הפלילי של העורר, לא היה מקום כי בית משפט השלום יסטה מהמלצות וישחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו טוענת באת כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי עת הפך את החלטתו של בית משפט השלום אשר קבע את שחרור העורר לאחר שהתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהחלופה המוצעת ומיכולתם של המפקחים לפקח על העורר, להוות השפעה חיובית עליו ואף להרחיקו משימוש באלכוהול.

מנגד טענה באת כוח המשיבה כי בנסיבות הענין, ולאור קביעת שירות המבחן כי יכולה להתאים רק חלופת מעצר טיפולית אשר תידרש לבעיית השימוש באלכוהול וסמים ממנה סובל העורר, אין מקום לשחררו ממעצר לחלופה שהוצעה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אין מחלוקת בפני לגבי קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר בעניינו של העורר, ולמעשה מתמקדת השאלה רק בהתאמת חלופת המעצר שהוצעה וביכולתה של חלופה זו להפיג את החשש ממסוכנותו של העורר. עם כל הכבוד שאני רוחש

לרב העומד בראש ישיבת "דרך אמונה", אשר בטוחני כי פועל הוא מכוונות טובות ורצון כן לנסות ולסייע לעורר, אין חלופה זו יכולה לטעמי לספק סביבה טיפולית מספקת לבעיות מהן סובל העורר, ומכאן שאין בה לטעמי כדי להפיג את החשש ממסוכנותו. זאת, במיוחד לאור הרשעתו הקודמת של העורר בעבירות דומות והעובדה שלא היה במאסרו או במאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו כדי להרתיעו מלחזור לסורו.

אשר על כן, הערר נדחה.