בש"פ 10165/02 יצחק יחזקאל נ. מדינת ישראל

העורר מואשם לפני בית המשפט המחוזי בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(ב) לחוק העונשין. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו. מכאן הערר שלפניי.

המתלונן הוא אחיו של העורר. השניים שרויים בסכסוך משפחתי ממושך. בערב האירוע הגיעו העורר והמתלונן עם בנות-זוגם לאולם שמחות בראשון-לציון, כדי להשתתף בחתונה של קרובת משפחתם. משנפגשו, קרוב לכניסה לאולם השמחות, כינו זה את זה בכינויי גנאי. בעקבות זאת התפתחה ביניהם קטטה. במהלך הקטטה, שהתפתחה להשלכת אבנים מצד המתלונן לעבר העורר ואשתו, נדקר המתלונן באזור הירך השמאלית ובחזה. פגיעתו הצריכה אשפוז וניתוח. העורר נמלט מן המקום והסתתר מפני המשטרה במשך כשלושה שבועות.

בדיון לפני בית המשפט המחוזי, וכך גם בדיון שלפניי, התמקדה המחלוקת בשאלה אם העורר אכן דקר את המתלונן בסכין. המתלונן העיד, כי ראה את העורר שולף מתוך הגרב סכין ומכוון אותה לעברו. העורר הכחיש שימוש בסכין, ועדי ראייה לתקרית מקרב בני המשפחה מסרו בחקירותיהם כי הם לא ראו סכין. השופט המלומד קבע כי הממצא הרפואי, שלפיו הפגיעות הצריכו ניתוח באזור הירך וכן טיפול בפצע באזור החזה, מתיישב יותר עם גרסת המתלונן, כי הוא נדקר בסכין, מאשר עם גרסת העורר כי לא נעשה על-ידו שימוש בכלי כזה.

בערר שלפניי חזר הסניגור על הטענה כי בראיות המצויות בידי התביעה אין ראיה מספקת לכאורה להאשמת העורר בגרימת חבלה בעזרת סכין. על כל פנים, טען, הראיות המצויות בידי התביעה אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצר. לבקשת הסניגור חזרתי ועיינתי בכל חומר הראיות שבידי התביעה, ומסקנתי היא כי בדין קבע השופט המלומד שלגרסת המתלונן מצוייה תמיכה בממצא הרפואי. לדידי חיזוק משמעותי נוסף לאשמת העורר מצוי בבריחתו מזירת האירוע ובהסתתרותו מפני המשטרה במשך תקופה ארוכה. התנהגות זו אינה יכולה להתיישב עם גרסתו, שכל מה שקרה בינו לבין המתלונן בערב האירוע הסתכם בדחיפות או במהלומות הדדיות.

השופט המלומד שלל את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, וגם בכך צדק. לחובת העורר יש הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות. כן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בשל עבירת איומים שביצע כלפי אימו, ככל הנראה על רקע הסכסוך המשפחתי שבעטיו התרחש גם האירוע נשוא האישום.

אשר-על-כן אני מחליט לדחות את הערר.