בש"פ 10167/03 יעקב בטיטו נ. מדינת ישראל

1 . על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו בשישה אישומים עבירות של מעשה מגונה, שנעברו כלפי קטינים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, ליטף העורר את רגליהם של קטינים במהלך שיעורי הכנה לבר מצוה וכן נישק אותם על הלחי. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' טימור), בהחלטתו מיום 4.11.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.בא כוח העורר מיקד את טענותיו בחלופת המעצר שראוי לנקוט בה לגבי העורר, שהיא "מעצר בית" בבית אחיו בבאר שבע. לטענתו, אין בתסקיר המעצר המשלים שהגיש שירות המבחן על העורר כדי לשלול את החלופה שהוצעה, לדבריו מעשיו של העורר לא היו חמורים, הוא הודה והורשע, הוא איננו מסוכן וחלופת המעצר האמורה תבטיח את הרחקתו מקטינים. לענין זה הוסיף ועמד על גילו המבוגר – הוא יליד 1950 – על מצב בריאותו ועל העובדה שאין לו הרשעות קודמות. טענה נוספת בפיו לפיה אין לחשוש להימלטותו של העורר מן הדין, משום שהודה במעשים המיוחסים לו, הורשע והופנה לשירות המבחן על מנת שיגיש עליו תסקיר שבו ייבחנו דרכי הטיפול בו ודרכי שיקומו בעתיד.

3.סבורני שענין מעצרו של העורר ראוי לבחינה נוספת ויסודית יותר, שטוב לה שתיערך בבית המשפט המחוזי בגדר בקשה לעיון חוזר. אכן בתסקיר המעצר דובר ב"רמת סיכון גבוהה לאפשרות של פריצת גבולות", אולם, מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שהמעשים שעשה העורר מצויים ב"רף הנמוך" של מעשים מסוג זה וכי הודה במעשיו במשטרה ולאחר מכן בבית המשפט.

כפי שנאמר לי הועיד בית המשפט המחוזי ישיבה לענין העונש ליום 23.12.03, שלקראתה יוגש לו תסקיר של שרות המבחן. באותו מעמד – או קודם לכן, בגדר בקשה לעיון חוזר – יוכל העורר לחזור ולבקש לשחררו לחלופת מעצר טובה מזאת שהציע בעבר, אם לא יגזר עונשו באותה ישיבה.

4.כפוף לאמור, אני דוחה את הערר.