בש"פ 10177/09פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער משיג על החלטת הרכב בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1263/09 פח 111/09 (השופטים נ' מוניץ , ש' אטרש וע' עיילבוני ) שלא להתיר לפרסום חלקים מהפרוטוקולים בעניינו. לשם כך, הגיש המערער הליך לבית משפט זה, אשר סווג על ידו כ"ערר/ערעור". מעמדות הצדדים עולה כי כעת מסכימים הצדדים בנקודה אחת וחלוקים בנקודה אחרת. ההסכמה היא שיש לסווג את ההליך דנא כערעור בזכות. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם יש להעביר את ההליך לדיון בפני הרכב תלתא , כטענת המערער, או שמא יש לדון בו בפני דן יחיד – כפי שטוענת המשיבה. החלטה זו תכריע במחלוקת האמורה.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה נגד ביטחון המדינה ונדון לעונש מאסר בפועל של 14 חודש ועונש מאסר מותנה. לא הוגש ערעור על פסק הדין והמערער אף שוחרר ממאסרו לאחר ניכוי שליש.

באת כוח המערער מדגישה שיש לראות בהחלטה בנושא הפרסום חלק מפסק הדין, שניתן על ידי שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. זאת, הגם שההחלטה ניתנה לאחר מועד מתן פסק הדין. משכך, גורסת באת כוח המערער, יש לראות בהליך שבפנינו ערעור פלילי על פסק דין שצריך להיות נדון בפני הרכב תלתא .

מנגד, טוענת המדינה כי "יש לסווג את כל סוגי ההחלטות בנושא איסור פרסום כ"פסקי דין" שבהם ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט העליון כערכאת ערעור ראשונה". באשר למותב, סבור בא כוח המדינה שיש לקיים את הדיון בפני דן יחיד בהתאם לנפסק על ידי בית משפט זה בעניינים שונים.

2.

על מנת להכריע בנדון, ראוי לתת את הדעת לשלושה מרכיבים: מהות ההחלטה ואופייה, זהות המערער ומועד מתן ההחלטה מושא הערעור.

נפתח במהות ההחלטה. עסקינן בערעור בדבר איסור פרסומם של פרוטוקולים במשפט פלילי. סעיף 70 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן 'החוק') עניינו איסור פרסום. סעיף 70(א) לחוק קובע כי לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית המשפט בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית המשפט. סעיף 68 לחוק דן בפומביות הדיון. כאן, התנהל דיון בדלתיים סגורות. נושא אחר הוא אופייה של החלטה כגון דא. במובחן מהכרעה לזכות נאשם או להרשיעו ולגזור עליו עונש – החלטה בדבר איסור פרסום הינה החלטה אחרת מנקודת מבטו של נאשם. החלטה מעין זו אינה מהווה פסק דין כלפי נאשם במהותה. כידוע, ובניגוד למצב בהליך האזרחי, לא ניתן להשיג ברשות על החלטה אחרת. ברם, אף מסקנה זו כפופה למיהות המשיג.

כאשר המשיג הינו הנאשם עצמו, אין הוא רשאי להשיג על ההחלטה בנושא הפרסום כל אימת שלא הסתיים משפטו. הסיבה לכך נעוצה בהיות החלטה זו "החלטה אחרת" כלפי נאשם טרם סיום משפטו. שונה המצב משניתן פסק דין. או אז רשאי נאשם לערער על נושא הפרסום, אף אם אין לו כל השגה אחרת על ההליך, לרבות פסק הדין שניתן בעניינו (והשוו לבש"פ 441/09 גולדבלט נ' מדינת ישראל (4.3.09)). ההליך הסתיים וההכרעות בו הפכו לסופיות. אף במקרה זה, כאשר ההחלטה בדבר הפרסום ניתנה לאחר מתן פסק הדין, היא סופית מנקודת מבטו של ההליך הפלילי הואיל ולא יהיה כל דיון נוסף בה וההליך העיקרי הסתיים. זאת, בנושא שהמחוקק העניק בגינו זכות ערעור לצד נפגע. מסקנה נוספת הנובעת מכך היא שהדיון בנושא ההחלטה על איסור הפרסום שניתנה לאחר מתן פסק הדין יתנהל בפני מותב של שלושה שופטים. זאת, כיוון שזהו ההרכב המוסמך לדון בערעור על פסק הדין של הערכאה המבררת (ראו סעיף 26 לחוק בדבר סמכותו של בית המשפט העליון וסעיף 37 לחוק בדבר סמכותו של בית המשפט המחוזי). שונה המצב מקום בו המחוקק מסמיך שופט בדן יחיד לדון בנושא. למשל, פסק דין של בית משפט שלום ושל שופט תעבורה לעניין מרבית העבירות על פי פקודת התעבורה (ראו סעיף 37(4) לחוק).

יוצא, אפוא, שהכלל הוא שמותב תלתא ידון בערעור שהוגש על ידי הנאשם נגד ההחלטה שלא לפרסם את הפרוטוקולים של משפטו ובתנאי שערעור זה הוגש לאחר מתן פסק הדין. היה אם יוגש הערעור קודם מועד זה – עסקינן בהשגה על החלטה אחרת בפלילים ועל כן אין זכות ערעור לנאשם או זכות לבקש רשות ערעור.

המדינה, שטוענת כזכור שיש לקיים בפני דן יחיד דיון בערעור נאשם בנושא פרסום הפרוטוקולים לאחר סיום משפטו, מסתמכת על החלטות בית משפט זה בעניין דוויק

וזיינלוב . בעניין דוויק

(ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל , פ"ד נט (4) 145 מפי השופט א' גרוניס ) אכן נקבע שהערעור ידון באותם מקרים בפני דן יחיד. ברם, עיון בהנמקתן של ההחלטות האמורות תומך בסופו של דבר במסקנה שיש לקיים את הערעור בנושא איסור פרסום בפני הרכב תלתא . עניין דוויק דן בערעור על החלטה לדחות ביצועו של פסק דין בפלילים. בית המשפט העליון הדגיש בעניין דוויק כי ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע הינה החלטה בעלת אופי זמני בלבד, משום שהיא כפופה לתוצאות פסק הדין. ארשה לעצמי להוסיף כי אף במקרה בו נדחתה בקשת נאשם לעיכוב ביצוע גזר דינו – מבלי שבכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין אלא שברצונו להתארגן – ידון הערעור על ההחלטה שלא לעכב הביצוע בפני שופט אחד. הטעם בדבר נעוץ בכך שהעונש מעוכב אך בסופו של דבר יהא על הנאשם לרצותו. כך גם במצב זה, ההחלטה היא זמנית. בעניין זיינלוב (ע"פ 2525/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל (9.6.05) מפי השופטת ע' ארבל) נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. נפסק כי הערעור על ההחלטה האמורה ידון בפני שופט אחד. הוסבר שהזכות להגיש ערעור ניתנה כדי "לפתוח פתח", אף כשלא מדובר "פורמאלית בפסק דין". עולה כי הן בעניין דוויק

והן בעניין זיינלוב עסקינן בהכרעות שהינן בגדר החלטה אחרת כלפי הנאשם. כאמור, שונה המצב עת ניתן פסק דין. על כן, נהג המערער כשורה בהגישו ערעור וצדק בדרישתו כי הדיון יתקיים בפני מותב תלתא .

3.

מה דינו של אדם אחר הרוצה להשיג על החלטה שלא לפרסם דיון בבית המשפט? השאלה המקדמית תהא האם ייתכן שהוא בעל עניין על פי דין, הגם שאינו נאשם ואינו המדינה. לשאלה זו יש להשיב בחיוב. סעיף 70(א) לחוק קובע: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". האיסור מופנה כלפי כל אדם ולא רק כלפי צדדים בהליך העיקרי (ראו בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (12.1.99)). אם ידחה בית המשפט את בקשת האדם האחר, לרבות עיתון, לפרסם תוכנו של דיון או יקבלה – כך או כך, יגיע ההליך בין הצדדים לקיצו. זאת, בניגוד לבקשה כזאת מטעם נאשם, שנדחתה כל עוד לא ניתן פסק דין.

בעניין חסן (בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (1) 670) שימש הלה עד מטעם התביעה במשפטם של נאשמים אחרים עד שסירב להשיב לשאלות התביעה ובית המשפט אשר דן בתיק השית עליו סנקציה עונשית בגין ביזיון בית המשפט. נפסק כי צד שעניינו הסתיים רשאי להגיש ערעור בזכות. הכלל הוא שערעור כזה יתקיים בפני שלושה שופטים.

אמת, קיימת זכות ערעור או זכות ערר בפני דן יחיד. ברם, הסדר כזה כפוף לדבר המחוקק. עיון בדוגמאות הרלוונטיות – ערר על מעצר (סעיף 53 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 ) וערר על גילוי חומר חקירה (סעיף 74(ה) ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 )– מלמד כי הנושאים מאופיינים בהיותם החלטה אחרת נגד נאשם. בכל מקרה, המחוקק אמר את דברו. מקום בו עומדת לאדם, לרבות נאשם, זכות ערעור מכוח סיום ההליך – כגון החלטת בית משפט לדחות בקשת אדם אחר לפרסם תוכן ההליך המתנהל נגד נאשם בבית המשפט – יתקיים הדיון בפני הרכב של שלושה שופטים בהתאם לכלל המנחה בדבר ערעור על פסק דין אזרחי או פלילי.

לסיכום, קיימת זכות ערעור על החלטה לפי סעיף 70 לחוק בדבר איסור פרסום. היה אם אדם שאינו הנאשם יגיש את הערעור, יש לדון בערעור לגופו באותו שלב. אם הנאשם יבחר להגיש ערעור על ההחלטה, אין לדון בערעור כל עוד לא ניתן פסק דין בעניינו. הערעור יתקיים בפני מותב

תלתא , בין אם הוגש על ידי נאשם ובין אם הוגש על ידי אדם אחר. החריג לכלל הוא מקרה בו דן יחיד מוסמך לדון בערעור על פסק הדין. הואיל וכך, מוסמך דן יחיד לדון גם בערעור על נושא הפרסום (ראו סעיף 37(4) וסעיף 26(4) לחוק).

4.

סוף דבר. הערעור יועבר לדיון בפני מותב של שלושה שופטים.