בש"פ 10182/09 מוחמד גומע נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.12.2009 בב"ש 11336-12-09 (השופטת ח' כוחן) לקבל את ערר המשיבה ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת מ"ת 24516-09-09.

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירת תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381 (2) ל חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן 'החוק') והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. מכתב האישום עולה כי בתאריך 20.9.2009 קיימו העורר והמתלוננת יחסי מין. לאחר מכן, האשים העורר, שהיה שרוי בגילופין, את המתלוננת כי גנבה ממנו 300 ₪. המתלוננת הכחישה את טענותיו ואז תקף אותה העורר בפניה ובזרועותיה, משך בשערותיה וקרע את חזייתה חרף צעקותיה לעזרה. רק משהגיעו השוטרים למקום חדל העורר ממעשיו. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש: סימני נשיכות, שטפי דם בפנים, חבלה כחולה בעין, שריטות וחבלות על הזרועות.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

בהחלטתו מיום 5.10.2009, הבהיר בית משפט השלום (השופט י' שיינמן ) כי העורר ביצע עבירת תקיפה ושגם אם זו לא בוצעה לשם גניבה – מדובר בעבירת תקיפה חמורה, שחזקת המסוכנות חלה עליה. ביום 11.11.2009 הורה בית משפט השלום (השופטת י' פרדלסקי ) על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. ביום 15.11.2009

הורה בית משפט השלום (השופט ע' דרויאן ) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט אימץ בהחלטתו את גישת שירות המבחן וקבע כי הגם שמדובר בעבירה חמורה, אין בהפעלת אלימות "משום סוף פסוק ומסלול המוביל למעצר ואין בלתו" ושיש מקום לשחררו בערובות כספיות בלבד. עם זאת, השהה את החלטתו עד למציאת המפקחים מקום מגורים קבוע. בהחלטתו מתאריך 16.11.2009 החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים הבאים: חיובו במגורים אצל שני ערבים בעלי אשרת שהייה; איסור להתקרב אל המתלוננת; ערבות עצמית צד ג' בסך 3,000 ₪ והפקדה במזומן בסך 1,000 ₪. המפקחים לא נבדקו על-ידי שירות המבחן. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 19.11.2009 קבע כי הואיל והעורר והמפקחים המוצעים הם פליטים מסודן, היה נכון לבדוק את יכולתם לפקח על העורר באמצעות שירות המבחן. הודגש כי בדיקת בית משפט השלום את המפקחים באולם בית המשפט אינה מספקת בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי הורה על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך קבלת תסקיר משלים, שיבדוק את המפקחים וייתן המלצה בהתאם.

בהחלטתו מיום 23.11.2009 הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מבהיר ומשלים, אשר יתייחס לבדיקת השירות את הערבים המפקחים המוצעים. ביום 7.12.2009 ולאחר קיום החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על עריכת תסקיר משלים, אישר בית משפט השלום את החלטתו מיום 16.11.2009 והורה על שחרור העורר ללא פיקוח וללא מעצר בית. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי.

בהחלטתו מיום 9.12.2009 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה לעבירת האלימות. המתלוננת נפגעה פגיעה קשה. בית המשפט הביע תמיהתו כיצד ניתן יהא למנוע מהעורר לשוב ולעבור עבירות דומות, כאשר המפקחים נמצאו לא מתאימים וכפועל יוצא מהחלטת השחרור לא יהיה עליו כל פיקוח.

בדיון בפניי הדגיש בא כוח העורר את האמור בתסקיר קצין המבחן, את הקושי במציאת ערבים עבור המשיב ושאם בית המשפט המחוזי סבר שיש מקום לעיבוי החלופה – היה עליו להורות על החזרת התיק לבית משפט השלום. מנגד, ציינה באת כוח המדינה את חומרת העבירה, האלימות החריפה המיוחסת לעורר שהיה שרוי באותה עת בגילופין. ברם, היא הוסיפה כי "אנו לא טוענים שדינו למעצר ויהי מה".

3.

אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. נוכח מהות העבירה ונסיבותיה, נשקפת לכאורה סכנה מן המשיב. אין לשלול את האפשרות כי ניתן למצוא חלופה שבכוחה להשיג את מטרת המעצר, אך זאת בכפוף להצגתה. מוכן אני להניח כי אין זו מלאכה קלה לאתר ערבים מתאימים. צודק בא כוח העורר שיכולת מרשו להמציא ערבויות לחלופות מצומצמות באופן טבעי נוכח היותו פליט סודני. ממצוות המחוקק לתור אחר חלופה מתאימה כפתרון מועדף על פני מעצרו של נאשם, אשר חזקת חפותו עומדת לצדו – נגזר כי ייתכן שבמקרים גבוליים יש מקום לבוא לקראת החלופה המוצעת. אך, במה דברים אמורים? מצב בו בכוחה של החלופה להתמודד עם השיקולים התומכים במעצר נאשם, כגון: החשש להמשך ביצועה של עבירה פלילית, הימלטות מהדין, שיבוש הליכי משפט ופגיעה בציבור בכלל ובמתלונן בפרט. זה הכלל. בבואי ליישם את הכלל על המקרה הקונקרטי, נראה כי צדק בית המשפט המחוזי שהחלופה המוצעת רחוקה מלהיות משביעת רצון. לא נקבע שהמפקחים שהוצעו ראויים והמקום המוצע למעצר בית מצוי במרחק שני קילומטרים ממקום מגוריה של המתלוננת. השילוב של אלימות ושתיית אלכוהול דורש בניית חלופה ראויה והדוקה. צודק בית המשפט המחוזי בקבעו כי התיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך בדיקת מפקחים ואם אלה לא נמצאו ראויים – עולה מהיגיון ההחלטה שאין מקום לקבלם.

4.

סוף דבר, איני סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמובן, העורר רשאי להציג חלופת מעצר מתאימה ובעלת איכות מספקת במסגרת בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום.

הערר נדחה.