בש"פ 10185/09 וודגה מינליק נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 101-10-09 (השופטת ז' בוסתן), לפיה נעצר העורר עד סיום ההליכים המשפטיים נגדו. עיקר טענתו של העורר נגד החלטה נסב סביב אי הזמנת תסקיר מעצר.

כידוע, אין הדין מחייב הזמנת תסקיר מעצר. זהו כלי שעשוי להועיל לבית המשפט הדן במעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, אך אין הכרח בכך. מכאן, כפי שראוי להזמין תסקיר במקרה המתאים – כך גם ראוי להימנע מהזמנתו בנסיבות מסוימות. השאלה הניצבת בערר זה הינה לאיזו קבוצה משתייך עניינו של העורר.

2.

על פי כתב האישום, הגיע העורר בתאריך 11.9.09 בשעה 2:00 לפנות בוקר למתחם בית ספר בראשון לציון והצטרף לאחרים. בין העורר לבין נער אחר התגלע ויכוח והעורר שלף סכין, דקר את האחר דקירה אחת באזור הבטן התחתונה ומיד נמלט מהמקום. כתוצאה מהדקירה נגרם מותו של המנוח כעבור שעות אחדות. על פי כתב האישום, הובא העורר בחודש ספטמבר לבית משפט השלום ברחובות בשני תאריכים בזה אחר זה. בכל אחד מהמועדים נמצאה סכין מאולתרת בחיפוש שנערך בגופו. הסנגורית הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילה מעצר. לגישתה, על פי עד ראיה התפתחו בין העורר לבין המנוח חילופי דברים אלימים וקשים טרם הדקירה. עוד הדגישה הסנגורית כי מדובר בדקירה אחת ושהעורר התקשר לאדם אחר וביקש שיוזמן אמבולנס למקום הדקירה. כל אלה מוכיחים, לטענתה, כי העורר לא חפץ במותו של המנוח ושאינו מסוכן. באת כוח המדינה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי וגורסת כי אין כל הצדקה להזמין תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

בחינת המצב העובדתי לכאורה משרטטת תמונת מסוכנות גבוהה. כפי שטענה באת כוח המדינה, אין כל הלימה בין התנהגותו המילולית הנטענת של המנוח לבין פעולותיו הפיזיות והברוטאליות של העורר. לפי הראיות, עשה העורר שימוש בסכין בעלת להב של

10.5 סנטימטרים ודקירתו הגיעה לעומק של 7.5 סנטימטרים . לכך יש להוסיף שהעורר נתפס פעמיים עם סכין בהגיעו לבית המשפט. יתרה מכך, חרף גילו הצעיר - בן 21 - נושא העורר בצקלונו מטען פלילי עשיר. כפי שציין בית משפט קמא, העורר הורשע וריצה עונשי מאסר בגין עבירות אלימות, רכוש, הפרת הוראה חוקית, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, פריצה למבנים, החזקת סכין ואגרופן וכן תקיפה וניסיון תקיפת שוטר. אם לא די בכל אלה, שוחרר העורר ממאסרו האחרון רק כשלושה שבועות לפני אירוע הדקירה הנדון.

3.

מנקודת המבט של ה"עושה" וה"מעשה" – מסוכנותו של העורר מצויה בדרגה שאינה מחייבת הזמנת תסקיר מעצר. חלופה מתאימה לא הוצגה. אין לומר כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו שלא להזמין תסקיר. אכן, נראה שהראיות אינן תומכות במסקנה כי מעשה העורר היה מלווה בכוונת קטילה. ברם, בשל סיבה זו הואשם בעבירת הריגה ולא בעבירת רצח. כך או כך, כאמור, נסיבות המקרה חמורות הן.

הערר נדחה.