פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10199/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
מרואן (בן חליל )אבו חזנה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 5.11.02 בב"ש 4625/02 שניתנה על-ידי
כבוד סגן הנשיא ח' פיזם
תאריך הישיבה: ל' בכסלו
תשס"ג (5.12.02)
בשם העורר: עו"ד ש'
בלומנפלד
בשם המשיבה: עו"ד ד'
ביניש
החלטה
בערר אין כל ממש ודינו להידחות מבלי שהמדינה תתבקש להשיב עליו.
בגין אישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו. במהלך הדיון ניאות בית המשפט המחוזי לדחות את המשך הדיון לפניו במטרה לאפשר הגשת תסקיר מעצר; ומעצרו של העורר הוארך בהסכמה עד למתן החלטה אחרת. משלא הוגש התסקיר עד למועד הנדחה, הסכימו הצדדים לדחיה נוספת במטרה לאפשר לשירות המבחן להגיש את התסקיר. בישיבה שנועדה להשלמת הטיעון הודיע בית המשפט המחוזי, בהחלטה חתומה על-ידו, כי בשל מצב בריאותו של השופט נבצר ממנו לקיים את הדיון במועד שנקבע (27.11.02) ולפיכך החליט לדחות את המשך הדיון ליום 19.12.02. על החלטה אחרונה זו בא הערר שלפני.
עיקר טענתו של העורר הוא, כי הסכמתו להארכת המעצר התייחסה אך ורק לאפשרות שעניינו ישוב ויידון במועד שנקבע; ומשבוטלה הישיבה מתחייבת המסקנה כי המשך מעצרו של העורר ממועד זה ואילך אינו חוקי.
לא מצאתי יסוד לקבל טענה זו. מעצרו של העורר הוארך בהסכמה עד מתן החלטה אחרת, ומשמעות הדבר היא שכל עוד לא ניתנה החלטה בדבר שחרורו, ההחלטה להאריך את מעצרו עומדת בעינה.
יש כמובן להצטער על כך שדיון בבקשה להארכת מעצר התארך כל כך. מחלתו של השופט הנכבד מהווה אילוץ שניתן היה להתגבר עליו בדרך מעשית פשוטה; היינו, בפנייה לנשיא בית המשפט המחוזי שיואיל להעביר את הדיון בבקשת המעצר לשופט אחר של בית המשפט המחוזי. מחלתו של השופט איננה מקימה עילה לקיום דיון בשאלת המעצר לפני ערכאת הערר כדרגה ראשונה. מטעם זה גם לא מצאתי מקום להתייחס לטענת הסניגור כי משנמצא העורר מתאים להיקלט במסגרת טיפולית לגמילה מסמים מסוכנים, מוטל על בית-משפט זה להורות על העברתו למסגרת האמורה. עניין זה צריך להתברר במסגרת הבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומקומו של הדיון בבקשה זו היה ונותר לפני בית המשפט המחוזי.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ל' בכסלו תשס"ג
(5.12.02).
ש ו פ ט