בש"פ 1021/03 מדינת ישראל נ. יצחק איסקוב

זו בקשה להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. (להלן - חוק המעצרים).

בכתב אישום שהוגש נגד העורר בחודש אפריל 2002 נטען, כי על רקע סכסוך בין נהגים ירה העורר מאקדחו לעבר נוסעיו של רכב אחר, וכתוצאה מכך נגרם מותו של אדם ולפציעתה של אשה. בגין ירי זה יוחסו לעורר עבירות רצח וניסיון לרצח.

בחודש מאי 2002 נשמעה עדותו המוקדמת של נוסע שהיה במכוניתו של המשיב, אך המשך המשפט נדחה לחודש נובמבר 2002. בינתיים נשמעו מרבית עדיה של המשיבה, ופרק זה של המשפט עתיד להסתיים בישיבה הקרובה שנקבעה לתחילת חודש אפריל 2003. אז אמורה להתחיל פרשת ההגנה לה נקבעו שני מועדים, האחד בחודש אפריל הקרוב והאחר בחודש מאי.

באת-כוח המשיב מתנגדת לבקשה המדינה להאריך את מעצרו של שולחה, ונדמה כי קשה לחלוק על השקפתה כי ההליכים בעניינו של המשיב אינם מתקדמים בקצב הרצוי. חרף זאת, ולנוכח חומרתן של העבירות שיוחסו לעורר והסכנה הנשקפת ממנו, הייתי נעתר לבקשת המדינה במלואה, לו הייתי משתכנע שבתקופת המתבקשת יגיע משפטו של העורר לסיומו. דא עקא, בתקופת המעצר המתבקשת (שעתידה להסתיים בחודש מאי 2003) נקבעו שתי ישיבות בלבד, ועל כן כבר עתה ברור שבתום תקופת מעצר זו עתידה המדינה לעתור להארכה נוספת.

זו תוצאה שאני מתקשה להשלים עמה, הואיל והיא נוגדת את לשונו ורוחו של חוק המעצרים, והכוונה בעיקר לסעיף 61 לחוק. לפיכך, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה באופן חלקי בלבד, מתוך תקווה שבית המשפט המחוזי ימצא דרך, חרף יומנו העמוס, לקדם את שמיעתו של תיק זה על ידי קביעת מועדים נוספים.

אני מחליט איפוא להאריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים, החל מיום 9.2.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 250/02 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.