בש"פ 10216/04 מדינת ישראל נ. שמעון-סוגמו אברמוב

בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים החל מיום 18.11.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 40056/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 18.2.04 הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 335(א)(2) ו-333 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ושידול לביצוע שוד ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי 30 לחוק. כן יוחסו למשיב 1 עבירות נוספות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, והתפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק.

על-פי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, במהלך סתיו 2003 ביצע המשיב 1 שיפוץ בדירת שני קשישים, צבי ומלכה פליישמן (להלן: המתלוננים ) ובמהלך חודש נובמבר 2003 מסר המשיב 1 לאדם בשם אבא אליעזרוב, אביו של המשיב 2 (להלן: אבא ), מידע לפיו בדירתם של המתלוננים יש כסף, זהב וחפצים עתיקים. כמו כן, ציין המשיב 1 בפני אבא, כך נטען, כי לא ניתן לפרוץ לתוך הדירה וש"אפשר לעשות רק שוד". עוד נטען בכתב האישום כי במהלך חודש דצמבר 2003 הצביע המשיב 1 על מיקום דירת המתלוננים בפני אבא, חברתו לחיים זינה לוקיאנוב (להלן: זינה ) ואדם נוסף, המכונה רומה. כן נטען כי ביום השוד אישר המשיב 1 בפני אבא כי אכן צפוי שלל רב בדירה. באשר למשיב 2, נטען בכתב האישום כי התבקש על ידי אבא לאתר אנשים נוספים שיסייעו בביצוע השוד. המשיב 2 פנה לשניים ממכריו - דג'מיל אלייב (להלן: דג'מיל ) ואלכסנדר טממיאן (להלן: אלכסנדר ) - ושידל אותם, יחד עם אבא, לבצע את מעשה השוד. ביום 22.12.03, כך נטען, הגיעו אבא, זינה, דג'מיל ואלכסנדר לדירת המתלוננים. על פי הנטען, דג'מיל ואלכסנדר פרצו לדירה, תקפו את המתלוננים במכות קשות, כפתו את ידיהם ורגליהם בנייר דבק וכן חסמו את פיותיהם בנייר דבק. כתוצאה מכך, איבדו המתלוננים את הכרתם. למתלונן נגרמו כאבים ושטפי דם מרובים בפניו, עיניו ואוזניו, ולמתלוננת נגרמו כאבים וחבלות ברגליה. עוד נטען כי לאחר תקיפת המתלוננים, נטלו דג'מיל ואלכסנדר מדירת המתלוננים תכשיטי זהב וכסף מזומן ונפגשו עם אבא וזינה, שהמתינו בקרבת מקום. כן נטען כי השלל חולק בין אבא, זינה, דג'מיל, אלכסנדר והמשיב 2 וכי עקב מיעוט השלל סירב אבא לתת למשיב 1 את חלקו.

על-פי הנטען בשני האישומים הנוספים בכתב האישום, המשיב 1 מסר לאבא מידע על שתי דירות נוספות. האחת היא דירה נוספת ששיפץ המשיב 1, המצויה באותו בניין בו התגוררו המתלוננים; ואילו השנייה היא דירת שכנו של המשיב. כן נטען כי המשיב 1 קיבל מבעלת הדירה אותה שיפץ את המפתחות לדירה ושכפל עותק מהמפתחות עבור אבא. במהלך חודש מרץ, כך נטען, פרץ אבא לשתי הדירות הללו וגנב מתוכן תכשיטים ורכוש נוסף. עוד נטען כי המשיב 1 קיבל מאבא סך של 700 ₪ מהשלל שגנב אבא משתי הדירות.

ביום 22.4.04 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בית המשפט קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים וכי מסוכנותם נלמדת מסוג העבירות שבוצעו. ביום 9.6.04 דחה בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) את עררו של המשיב 2 על החלטת המעצר, בציינו כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליו במלואה. בקשתו של המשיב 2 לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ד' קרת-מאיר ) ביום 5.8.04.

בבקשתה להאריך את מעצרם של המשיבים טוענת באת-כוח המדינה כי נשקפת מן המשיבים מסוכנות רבה נוכח העבירות החמורות שביצעו. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי המשיבים מחזיקים באזרחות רוסית ולפיכך קיים חשש שיימלטו מן הדין. מבקשת המדינה עולה כי פרשת התביעה במשפטם של המשיבים הסתיימה כבר ביום 14.7.04 וכי ניתן היה לסיים את משפטם של המשיבים בסמוך למועד זה, אלא שהמשפט עדיין נמשך נוכח דחיות רבות במועדי הדיונים שביקשו באי-כוחם של המשיבים. עוד עולה מן הבקשה כי באי-כוחם של המשיבים הצהירו בפני בית המשפט המחוזי, בעת שביקשו לדחות את מועדי הדיונים, כי לא יתנגדו להארכת מעצרם של המשיבים.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב 1 כי לא נשקפת ממרשו מסוכנות נוכח העובדה שכתב האישום אינו מייחס לו מעורבות פעילה בשוד וכן נוכח עברו הפלילי הנקי. עוד טוען בא-כוח המשיב 1 כי אין חשש שמרשו יימלט מן הדין משום שמצבו הבריאותי אינו מאפשר זאת וכן משום שאין לו אמצעים לרכוש כרטיס טיסה. בא-כוח המשיב 2 טוען כי גם מרשו לא לקח חלק פעיל בשוד ולפיכך לא נשקפת ממנו מסוכנות. לחלופין, טוען בא-כוח המשיב 2 כי יש להסתפק בחלופת מעצר בהתחשב בכך שבית משפט זה היה נכון לשחרר את זינה לחלופת מעצר, אף על פי שמעורבותה בשוד היתה גדולה בהרבה מזו של מרשו.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בפניי, החלטתי לקבל את בקשת המדינה. העבירות החמורות המיוחסות למשיבים מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. מסוכנותם של המשיבים נלמדת גם מכך שהמשיב 1 מעורב, על פי הנטען, בכל שלושת האישומים שבכתב האישום ומכך שלמשיב 2 עבר פלילי מכביד, הכולל היזק לרכוש, תקיפת שוטר, החזקת סמים מסוכנים, גניבת רכב ושימוש ברכב בלא רשות. אמנם אין נטען כי המשיבים נטלו חלק פעיל במעשה השוד עצמו, אך בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו לעצור את המשיבים עד תום ההליכים כי מדובר בחבורה שפעלה בצוותא חדא ותכננה מראש את מעשיה. כן קבע בית המשפט כי כל יחידי החבורה ידעו היטב כי הדרך היחידה להוצאת הרכוש מדירת המתלוננים היא באמצעות שוד. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת בא-כוח המשיב 2 כי יש מקום להשוואה בין מרשו לבין זינה, שכן ההחלטה לשחרר את זינה לחלופת מעצר התבססה על נסיבות אישיות חריגות. לכך יש להוסיף כי מבקשת המדינה עולה שהמשפט התנהל ביעילות עד תום פרשת התביעה וכי פרשת ההגנה מתעכבת רק נוכח הבקשות שהגישו באי-כוח המשיבים לדחיית מועדי הדיונים. יש לקוות כי בית המשפט ובאי-כוח הצדדים יעשו מאמץ לזרז את סיום ההליכים.

אשר על כן, נוכח מסוכנותם של המשיבים והשלב המתקדם בו מצויים ההליכים בעניינם, אני מורה על הארכת מעצרם ב- 90 ימים נוספים החל מיום 18.11.04 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40056/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.