בש"פ 10229/05 אמגד שווקי נ. מדינת ישראל

1.ביום 27.10.05 ניתנה החלטה בב"ש 93553/05, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ד' רוזן), בערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ה' פינשטין) אשר דחה את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו והורה לשחרר את המבקש ממעצרו בתנאים.

בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הערר, אך הורה כי המבקש ישוחרר בתנאים חמורים מאלו שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, כדלקמן: מעצר בית מוחלט תחת פיקוח ערבים שיחתמו על ערבות בסך 250,000 ₪ ויפקידו סך של 20,000 ₪ להבטחת התייצבות המבקש; ערבות עצמית וצד ג' בטוחה בסך 250,000 ₪; פיקדון כספי בסך 40,000 ₪, בנוסף ליתר התנאים שקבע בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הפנה את הצדדים לדיון בבית משפט השלום בראשון לציון לצורך בחינת הערבויות והערבים במועד שיוצע על-ידי הסנגור.

2.ביום 1.11.05 הגיש בא כוח המבקש לבית משפט זה ערר, המופנה כנגד תנאי הערובה אשר נקבעו על-ידי בית משפט קמא, בטענה שהמבקש אינו מסוגל לעמוד בהם.

3.לפי הוראות סעיף 47(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – החוק ), "לא קבע השופט מועד להמצאת הערובה ולא הומצאה הערובה, יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה". בהחלטת בית המשפט קמא לא קבע השופט מועד להמצאת הערובה, והערובה לא הומצאה. על כן, היה העורר אמור להיות מובא בפני שופט לדיון מחדש בתנאי הערובה, תוך 48 שעות מיום מתן ההחלטה. מסתבר שכך לא נעשה. ההסבר שניתן לכך הוא בקשתו של הסנגור לקבוע מועד דחוף לדיון כפי שהורה בית המשפט המחוזי בהחלטותיו ולאחר מכן בבקשה לביטול הדיון בבית משפט השלום. באת כוח המדינה הבהירה, כי לטעמם מדובר בהליך שטרם הסתיים ולכן לא היה מקום לפנות להוראת סעיף 47 לחוק.

בהקשר זה מתבקשות שתי הערות: האחת נוגעת להתנהלותו של הסנגור אשר מסיבותיו בחר שלא לציין בבקשתו לא כי אכן הוגשה בקשה לקביעת מועד דיון כהנחייתו של בית המשפט המחוזי ולא כי במועד הגשת הבקשה לבית משפט זה הוגשה גם בקשה לביטול הדיון בבית משפט השלום. פרטים אלה, למותר לציין, יש להם חשיבות והיה מקום לציינם בבקשה.

ההערה השנייה עניינה בחובה להקפיד על קיום הוראותיו של סעיף 47 לחוק. סעיף זה נועד למנוע מצב בו נותר הנאשם במעצר לאחר שלא עלה בידו לגייס את סכומי הערבויות עליהן הורה בית המשפט כתנאי לשחרורו. במצב שכזה יש חשיבות להבאתו של הנאשם בפני בית המשפט בשנית, אם לא עלה בידו להמציא הערבויות בתוך המועדים הקבועים בסעיף 47. גם במקרה מעין זה שבפנינו, בו נדרשים הליכי המשך ראוי כי תישמר ההקפדה על עמידה בטווחי הזמן הקובעים בסעיף 47 וכך גם הגשמת תכליתו.

4.לגוף העניין, שמעתי את טיעוני הצדדים. שוכנעתי כי יש מקום להקטין את סכום הערבויות והמלצתי בפניהם כי יגיעו להסכמה בעניין זה. משהדבר לא צלח בידיהם, הנני קובעת כדלקמן:

א.המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו.

ב.תנאי לשחרור – ערבות עצמית וערבות צד ג' של שני ערבים על סך 75,000 ₪ לכל ערב. בחינת הערבות והערבים תיעשה להנחת דעתו של רשם בית המשפט העליון.

ג.פיקדון כספי במזומן על סך 20,000 ₪ על ידי העורר.

ד.לפחות אחד מן הערבים יהיה בן משפחה אשר ישהה עם העורר בביתו וידווח מייד למשטרה אם העורר עליו הוא מפקח עוזב את דירתו.

ה.צו עיכוב יציאה מן הארץ יוצא נגד העורר.

יתר התנאים, כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום יעמדו בעינם.

נעתרתי לבקשת הסנגור ונוכח החג יופקדו הסכומים שלעיל בבית משפט זה. ממילא נדחית בקשת המשיבה כי בחינת הערבים תיעשה על ידי בית משפט השלום.

בהתקיים התנאים כאמור ישוחרר העורר ממעצרו.