בש"פ 10232/03 מדינת ישראל נ. אירינה פישמן

1.בקשה להארכת מעצר שניה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

הבקשה הינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום החל מיום 19.11.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 1216/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם מבין השניים.

2.כתב האישום נגד המשיבים שהוגש ביום 21.11.02 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב מייחס להם ביצוע עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעבירה של סרסרות למעשי זנות לפי סעיף 199(א)(1) ו-(2) לחוק, בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק, בעבריה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק, בעבירה של החזקה וניהול מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק, ובעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

3.על-פי כתב האישום, קשרו המשיבים קשר עם נאשם אחר בתיק לפיו יספק הוא להם נשים לשם העסקתן בזנות תמורת אחוזים מדמי האתנן שיתקבלו עבור מעשי הזנות של הנשים. החל מחודש מאי 2002 הועברו לידי המשיבים 4 נשים שהועסקו תחת פיקוחם ושליטתם בזנות עד לחודש נובמבר 2002. המשיבים שיכנו את המתלוננות במכון בתל-אביב שבבעלות המשיב 2 והעסיקו אותן בזנות תמורת קבלת אתנן. בחודש וחצי הראשונים לשהותה של כל מתלוננת במכון לא ניתן לה כל תשלום עבור עיסוקה בזנות, וכל כספי האתנן הועברו לידי המשיבים. בכל מהלך תקופת העסקתן, סחטו המשיבים באיומים את המתלוננות וכלאו אותן במכון. במהלך החודש וחצי הראשונים לעיסוקה של כל מתלוננת בזנות, לא אפשרו לה המשיבים לצאת מהמכון. מפתחות הדירה הוחזקו בידי המשיבים ובמכון הותקנו מצלמות ששימשו למעקב אחר פעולותיהן של המתלוננות. המשיבים גם החזיקו בתעודות הזהות של המתלוננות ואיימו עליהן כי אם יברחו ייפגעו קרוביהם בארצות מוצאן. קבלת חופש הותנתה בקנייתו תמורת כסף. המתלוננות הועסקו בזנות במשך 18 שעות ביום, והמשיבים אסרו עליהן לנוח או להפסיק מעיסוקן גם כשהיו חולות או בתקופת המחזור החודשי. הם סחטו אותן באיומים באמצעות קנסות בסכומי כסף שונים וכן באמצעות עונשים כגון מניעת שינה כדי לאלצן לעבוד ולנקות את המכון.

4.ביום 9.1.03 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים לא התקיימו ישיבות הוכחות בתיק העיקרי.

5.ביום 10.8.03 ביקשה המבקשת מבית משפט זה את הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בשלב הראשון הורתה השופטת ביניש על הארכת מעצרם של המשיבים ב-20 יום נוספים כדי שבית המשפט המחוזי יבחן מחדש את האפשרות להוסיף מועדי שמיעה בתקופת ההארכה המבוקשת. בעקבות החלטה זו הועבר התיק למותב אחר בבית המשפט המחוזי ונקבעו שישה מועדי דיון בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה. בעקבות כך, קיבלה השופטת ביניש את הבקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 14.9.03.

6.בתקופת ההארכה הראשונה התקיימו ארבעה מבין ששת המועדים שהיו קבועים לדיון. מועד אחד נדחה לבקשת הסניגוריה על רקע מו"מ שהתנהל בין הצדדים לקראת עסקת טיעון. מועד אחר לא התקיים עקב התנגדות סניגורו של אחד הנאשמים לקיום הדיון, מהטעם שמרשו נמצא אותה עת בבדיקה רפואית.

בשלב זה קבועים עוד שני מועדי הוכחות בתאריכים 26.11.03 ו-30.11.03.

7.עיקרי הבקשה הם כי לנוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים כפי שהיא עולה מן המעשים החמורים המיוחסים להם, ובשל החשש שאם ישוחררו לחלופה הם יחזרו לבצע עבירות מן הסוג בהן הואשמו, וכן בשל החשש המובנה לשיבוש הליכים בעבירות מהסוג הנדון, ונוכח העובדה שחלק מהדיונים שהיו קבועים לתקופת ההארכה לא מוצו לבקשת הסניגוריה, מתבקש בית המשפט להאריך את מעצרם של המשיבים.

8.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ונוכח מכלול נסיבות הענין, אני מחליטה להיענות לבקשה ולהאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש.

אמת הדבר כי בשלב הראשון של המעצר עד תום ההליכים לא נתקיימו ישיבות הוכחות כלל, וזמן רב חלף בלא שנוצל להתקדמות בהליך המשפט. עם זאת, מאז הארכת המעצר הראשונה נכנס מהלך הדיונים לנתיב בירור נאות, נקבעו מספר ישיבות בבית המשפט והליך ההוכחות בעיצומו. בנסיבות אלה יש להמשיך בבירור המשפט בעוד המשיבים ישהו במעצר. העבירות בהן הם מואשמים הן חמורות מאד; הסיכון משחרורם נוכח אופי העבירות בהן מדובר עודנו קיים והוא מובנה בטיב המעשים המיוחסים להם. כמו כן, מתלווה לכך חשש מפני השפעת המשיבים על עדים ועשיית פעולות לשיבוש הליכי המשפט. נטען על-ידי המבקשת כי נסיונות כאלה הוכחו הלכה למעשה.

יש לקוות כי בית המשפט הדן בעניין יעשה כל שניתן על מנת לסיים את המשפט בתקופת ההארכה הנדונה.

המעצר מוארך כמבוקש.