פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
1027/00
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
עילם אוחיון
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.12.99 בב"ש 21614/99 שניתנה
על-ידי כבוד השופטת ש' דברת
תאריך
הישיבה: י"ד באדר א' תש"ס (20.2.2000)
בשם
העורר: עו"ד יצחק ניניו
בשם
המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן
החלטה
העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לפי כתב-האישום, החזיק העורר, מאחורי בניין מגורים ברחובות האצ"ל ואבא הלל סילבר בבאר-שבע, כמות כוללת של כ83- גרם הירואין.
בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת למעצר, אולם רק להחזקת הירואין במשקל 48.9746 גרם. נוכח אופי העבירה ותסקיר המעצר השלילי, הגיע בית-המשפט לכלל דעה, כי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.
בערר שלפניי טען העורר, כי גם הסם במשקלו המופחת לא נתפס באחזקתו, וכי בנסיבות אלה, הראיות שבידי התביעה אינן מספיקות. על-כל-פנים, טען העורר, כי לנוכח גילו הצעיר ועברו הפלילי שאינו מכביד, יש להסתפק בחלופת מעצר.
האישום נגד העורר מבוסס על עדויות שוטרים במארב משטרתי, אשר גילו את הסם בשקית, החליפו אותו בחומר דמי, והמתינו לבעליו. העורר נלכד כאשר נטל את השקית. ככל הנראה, הבחין העורר כי בשקית יש יותר חול מהירואין, והשליכה מידיו, אך בכך אין כדי להפחית ממשקל הראיות. כמות הסם היא גדולה ומלמדת על כך שאינה מכוונת לשימוש עצמי. מדובר אף בהירואין, שהוא המסוכן שמבין הסמים.
בנסיבות אלה, המדיניות המשפטית המקובלת עלינו היא, שאין להסתפק בחלופת מעצר בדרך-כלל, שכן אין בה כדי להסיר את החשש לבטחון הציבור, עליו מלמדים העבירה עצמה ואופיה.
במקרה שלפנינו אין מקום לסטות ממדיניות משפטית זו, שכן אף תסקיר המעצר לא המליץ על חלופת מעצר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ד באדר א' תש"ס
(20.2.2000).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00010270.
L01