בש"פ 10270/06 מדינת ישראל נ. חסאן זועבי

1.דעתי היא, כי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש), שגה שעה שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ההחלטה ניתנה בגדרו של הליך פלילי בו מיוחסות למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואיומים.

2.כתב האישום שהוגש נגד המשיב מתאר שני אירועים שהתרחשו בימים 26.10.06 ו-27.10.06. האירועים סובבים סביב סכסוך בין שתי משפחות בכפר מסר. בן המשפחה היריבה המתין ליד ביתו להסעה למקום עבודתו. המשיב, שהינו צעיר יליד 1988, עבר במקום כשהוא נושא עימו סכין. המשיב התנפל על האחר ללא כל התגרות ודקר אותו מספר דקירות במותנו ובזרוע יד ימין.

הנפגע תפס את המשיב בחולצתו, ובעקבות זאת דקר המשיב את האחר מספר דקירות נוספות בחלקי גופו השונים. הנדקר נלקח לבית חולים ונאלץ לעבור ניתוח דחוף, כולל תפירה של המעי הדק. למחרת היום הגיע המשיב לביתם של בני משפחתו של הנדקר כשהוא מחזיק סכין ואמר לאחיו של הנדקר כי בפעם הבאה הוא יהרוג אותם. הסנגור המלומד הסכים בבית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר.

2.שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי. בתסקיר הומלץ על שחרור לחלופת מעצר מסוימת, לאחר בדיקה של החלופה. השירות הציע שחרור תחת השגחה של בני משפחה בכפר אחר, תוך שיותר למשיב לצאת לעבודה תחת ליווי והשגחה. כמו כן הוצע להעמיד את המשיב בפיקוח מעצר. בית משפט קמא ראה לנכון לקבל את ההמלצה.

3.כאמור, המשיב הינו צעיר בן 18 שנים. מסתבר כי עוד לפני האירועים נשוא כתב האישום הנוכחי, הוגשו נגדו שני כתבי אישום אחרים בגין עבירות של אלימות. עוד מתברר כי המשיב הודה בביצוע עבירת אלימות באחד משני התיקים. באותו ענין התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר.

חובה לומר שוב כי מקרים דוגמת זה הנוכחי מחייבים, דרך כלל, להימנע משימוש בחלופת מעצר. המשיב, כך על פי העובדות שאין לגביהן מחלוקת לעת הזו, תקף אחר באמצעות סכין, דקר אותו מספר פעמים, והכל בלא התגרות. אין צורך לומר כי גם עצם הסכסוך בין משפחתו של המשיב לבין משפחתו של הנדקר, אין בו כדי לשמש הסבר או צידוק למעשים שלכאורה בוצעו על ידי המשיב. הואיל ולמדנו כי המשיב הודה בביצוע עבירת אלימות טרם האירועים הנזכרים, הרי החומרה והמסוכנות זועקים ביתר שאת.

4.אי לכך הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומורה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים.