בש"פ 10275/02 עובדיה אילן נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית-משפט השלום בארבע עבירות של סחר בסם מסוכן. לבקשת המאשימה הורה בית-משפט השלום לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו. בהחלטתו האמורה התייחס בית המשפט לטענת הסניגור כי לעורר "בעיה רפואית רצינית הנוגעת לבלוטת התריס". על רקע טענה זו הורה בית המשפט לרופא בית המעצר לבדוק את העורר ולהעניק לו את הטיפול הרפואי המתאים למצבו. כן צוין בהחלטה כי אם לא ניתן להגיש לעורר את הטיפול שהוא נזקק לו במקום המעצר, מוטל על הרופא לדאוג להעברת העורר למתקן רפואי שבו ניתן יהיה להעניק לו לעורר את הטיפול המתאים.

העורר השיג על צדקת מעצרו בפני בית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית של הסניגור היתה כי חרף החלטתו של בית-משפט השלום לא מסופקות לעורר במקום מעצרו תרופות שהוא נזקק להן. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, תוך שהצביע על האפשרות שהתרופות שהעורר נזקק להן תועברנה אליו לבית המעצר, ולאחר שהללו תיבדקנה ניתן יהיה למסור לו אותן.

הערר שלפניי עוסק, בגלגול שלישי, באותה טענה, לאמור, שהעורר סובל מחולי הקשור בתפקוד בלוטת התריס, זקוק לתרופות מסוימות להקלת מצבו, והנ"ל אינן מסופקות לו במקום המעצר. בטיעונו לפניי טען הסניגור כי בשיחתו עם רופא בית המעצר נאמר לו כי התרופה שהעורר זקוק לה אינה מצוייה בין מלאי התרופות של בית המעצר, ולכן היא איננה מסופקת לו. לא נטען לפניי דבר ביחס לאפשרות שעליה הצביע בית המשפט המחוזי, שהתרופה תועבר לעורר מחוץ לבית המעצר ותימסר לו שם לאחר בדיקה. טענת הסניגור היא כי בנסיבות שנוצרו מן הדין לשחרר את העורר בערובה, או לפחות להורות על הגשת תסקיר מעצר במטרה לבדוק את מצבו.

אינני רואה מקום להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות להותיר את העורר במעצר. העבירות המיוחסות לו, שיש לגביהן ראיות לכאורה, מבססות את חזקת המסוכנות שככלל, ובנתון למקרים יוצאי דופן, מחייבת את החזקת המעורבים בהן במעצר. העניין היחיד שטעון בדיקה הוא אם מצב בריאותו של העורר, והאפשרויות הקיימות לטפל בו במסגרת בית המעצר, מחייבים שקילה מחדש של צדקת מעצרו. נראה לי שעניין זה ראוי לו שייבדק על-ידי בית-משפט השלום במסגרת הליך של עיון חוזר שבידי הסניגור להגיש לבית-משפט השלום על יסוד הטענה שהוראות בית המשפט בנושא הטיפול הרפואי בעורר אינן מקויימות.

בנתון להערה זו אני דוחה את הערר.