בש"פ 10284/03 אדיב סמארה נ. משטרת ישראל

1.בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ב. ארבל) מיום 26.10.03 בב"ש 2423/03 לפיה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בצפת לדחות על הסף את בקשתו להחזרת תפוס.

2.המבקש הינו הבעלים של שמונה עגלים נשוא הבקשה. במהלך חודש יולי 2003 העביר את העגלים לידי המשיב 3 לצורך פיטום. המשיב 3 מכר את העגלים למשיב 2 ללא הסכמת המבקש. בעקבות זאת הגיש המבקש תלונה במשטרת צפת על גניבה, אשר בעקבותיה פתחה המשטרה בחקירה. החקירה העלתה כי העגלים נמצאים ברשותו של המשיב 2. במהלך חקירתו המשטרתית, הוחתם משיב 2 על כתב התחייבות לפיו יימנע מהוצאת העגלים מחזקתו אלא אם יקבל אישור לכך מהמשטרה. בעקבות כך פנה המבקש לבית משפט השלום בצפת בבקשה במסגרת הליך של "החזרת תפוס" וביקש כי העגלים יועברו לחזקתו או לחזקת המשטרה. במסגרת אותו הליך, התברר למבקש כי, בניגוד להתחייבותו, העביר המשיב 2 את העגלים בחזרה לרשותו של המשיב 3, אף שזה האחרון הכחיש את הדבר.

3.בית משפט השלום דחה את הבקשה להחזרת תפוס בנימוק שלא הוכח כי העגלים נתפסו כמוצג בידי המשטרה. בנסיבות אלה, נמחקה הבקשה על הסף והוספה הערה מטעם בית המשפט לפיה אין בכך כדי למנוע מהמבקש לפנות להליך אזרחי על מנת לקבל סעד.

4.המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בפניו טען כי טעה בית משפט השלום בקבעו כי העגלים לא נתפסו על ידי המשטרה כמוצג. לטענתו, העגלים עומדים ביסוד תלונה פלילית שהגיש למשטרה בחשד לגניבתם על ידי המשיבים 2 ו-3. משמצאה המשטרה את העגלים ברשותו של המשיב 2, והלה הוחתם על התחייבות להימנע מלהעבירם לרשות של צד שלישי, יש לראות את המשטרה כאילו תפסה את העגלים כמוצג, בין אם מדובר בתפישה ממשית, ובין אם המדובר בתפישה קונסטרוקטיבית. על פי הטענה, המשטרה פעלה בענין זה על פי הסמכות המוקנית לה בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן – "הפקודה").

בית המשפט המחוזי דחה את הערר והותיר את החלטת בית משפט השלום על כנה בקובעו כי אין לראות בפעולת המשטרה במסגרת החקירה והחתמת משיב 2 על כתב התחייבות משום "תפיסת חפץ" כמשמעו של מושג זה בפקודה. כן קבע כי אין ההליך הפלילי של החזרת תפוס מתאים להכרעה בשאלות עובדתיות סבוכות הנוגעות לזכויות קנין של מספר צדדים, וגם מטעם זה יש להיזקק, במידת הצורך, להליך אזרחי.

5.בבקשת הרשות להגיש ערר נוסף לבית משפט זה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו, לפיהן יש לראות את המשטרה כאילו פעלה בענין שלפנינו על פי סמכותה לתפוס חפץ שיש יסוד להניח כי נעברה בו עבירה בהתאם לפקודה. זאת יש להסיק לטענתו מהעובדה שבמהלך החקירה הפלילית הורתה המשטרה למחזיק בעגלים להימנע מלהעבירם לאחר ללא אישורה, והתחייבות זו הופרה. משהופרה ההתחייבות, קמה, על פי הטענה, זכותו של המבקש כבעלים של העגלים לדרוש את החזרת התפוס אליו או להעבירו פיסית לידיה של המשטרה.

6.אינני מוצאת מקום ליתן רשות לערר נוסף בנושא הבקשה.

המבקש מבקש לייחס לקיומה של חקירה פלילית ולהתחייבות משיב 2 במסגרת חקירתו שלא להעביר את העגלים שבחזקתו לאחר אלא באישור המשטרה משמעות של "תפיסת חפץ" על ידי המשטרה, כאמור בפרק הרביעי לפקודה. הנחתו של המבקש בענין זה הינה מרחיקת-לכת. הליך תפיסת חפץ על ידי המשטרה הינו חלק מההליך הפלילי שפרטיו מפורטים בפקודה. הליך זה עוסק בסמכותו של שוטר לתפוס חפץ מקום שיש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה, או עומדים לעבור עבירה או שמתמלאים תנאים אחרים המפורטים בסעיף 32(א) לפקודה. תפיסה כאמור מצמיחה גם הליכים נילווים של שמירת התפוס (סעיף 33 לפקודה), מסירת התפוס לאדם התובע זכות בחפץ (סעיף 34 לפקודה), החזרת התפוס על ידי המשטרה (סעיף 35 לפקודה), והליכים נוספים.

בענייננו לא ננקט מעולם אקט של תפיסת חפץ על ידי המשטרה, ולפיכך מסגרת ההליכים הנוגעים לתפיסת חפץ על פי הפקודה כלל איננה ישימה. המשטרה אמנם ניהלה חקירה פלילית בנושא תלונתו של המבקש, ובמהלכה התחייב משיב 2 שלא להעביר את העגלים שברשותו לאחר בלא אישור המשטרה או בית המשפט. אולם התחייבות מעין זו אינה הופכת את מושא התלונה ל"חפץ תפוס" על ידי המשטרה כמשמעותו בפקודה וממילא לא ניתן להפעיל את ההליכים הנילווים לתפיסה כאמור, ובכלל זה מסירה או החזרה של תפוס. עמדת המבקש מותחת את תחולתם של הליכי תפיסת חפצים על ידי המשטרה מעבר למשמעותם הטבעית והראויה בהתאם לחוק. במישור אחר עולה השאלה מה משמעות הפרת התחייבות אדם כלפי המשטרה שלא לפעול בחפץ המוחזק על ידו בלא אישור מוקדם של גורמי החקירה או של בית המשפט. כן עולות שאלות לגבי זכויות הצדדים המעורבים לעגלים נשוא המחלוקת. מענה לשאלות אלה יש למצוא בתחומי משפט אחרים, ובמסגרות דיוניות אחרות, ומכל מקום, אין מקומם במסגרת הליכים הנוגעים לתפיסת חפצים על פי הפקודה.

נוכח האמור, אין מקום למתן רשות ערר בענין זה, והבקשה נדחית.