בש"פ 10308/02 אמין עויסאת נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית המשפט המחוזי בסיוע לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, בהחזקת מקום למטרות זנות, בסרסרות לזנות ובעבירות נלוות. בשל האשמתו בעבירה של סיוע לסחר בבני אדם לשם זנות נמצאה לבית המשפט המחוזי עילה מוצדקת להורות על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט. עיקר טענתם של הסניגורים, בעררם על החלטה זו, הוא, כי בראיות המצויות בידי התביעה אין עיגון לכאורי להאשמתו של העורר בעבירת סיוע לסחר בבני אדם.

מן העיון בראיות אכן עולה כי העורר היה פעיל בניהול עסקי זנות באילת, במקום שנשלט על-ידי שני אחרים שתוארו כשותפיו לעבירות. ההתרשמות היא שאחד מאלה (המכונה "ששון") היה מעורב במישרין בקנייתן של הנשים למטרת העסקתן בזנות. נראה כי לעורר היה חלק פעיל, לא רק ביצירת הקשר עם הלקוחות, בגביית כספים ובחישוב האתנן המגיע ליצאניות שהועסקו במקום, אלא גם במה שנתכנה "בדיקתן" של נשים חדשות שהובאו למקום, על דרך קיום יחסי מין עימן. מכאן לכאורה נובע שלעורר היה קשר עקיף לעבירת סחר בבני אדם. הדעת נותנת כי הוא היה מודע לדרך שבה השיג "ששון" את הנשים הללו והביאן למקום. מאידך, אין כל ראיה הקושרת את העורר במישרין לעסקת קנייה או מכירה ספציפית של איזו מן הנשים הללו.

מבלי להמעיט בחומרת המעשים המיוחסים לעורר, נראה לי כי בהעדר ראיה ישירה, הקושרת אותו לביצוע עבירה של סחר בבני אדם לשם זנות, לא קם הכרח במעצרו עד תום ההליכים. יצוין כי העילה שנטענה להצדקת מעצרו היתה אך ורק האישום בסיוע לסחר בבני אדם; ולכך, לטעמי, אין להסתפק בראיות המצביעות רק על קשר עקיף ורחוק של העורר לעבירה האמורה, שבפועל התבצעה בידי אדם אחר. נראה לי, כי בנסיבות העניין מוצדק לשחרר את העורר בערובה ובתנאים מגבילים, שהעיקרי שבהם הוא הימצאות העורר במעצר בית במקום המרוחק מאילת ובפיקוחם הצמוד של מי שיקבלו על עצמם לארחו בביתם.

הערר מתקבל וההליך מוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת הערובה ויתר התנאים שבהם ישוחרר העורר ממעצרו. נראה לי כי הערובות שתומצאנה על-ידי העורר צריכות לכלול הפקדה במזומנים, או ערבות בנקאית, בסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪, וכן ערבויות אישיות בסכומים ממשיים של האנשים שיקבלו על עצמם לארח את העורר בביתם בתנאי מעצר בית מלא ולפקח פיקוח צמוד על קיום תנאי המגבלה. עד למתן החלטה בבית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.