בש"פ 10309/03 אייל אביטל נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט כבוב) בו דחה ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט לנדמן) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום: בכתב האישום הראשון הוא מואשם בעבירת סחר בסם מסוג הרואין במשקל 1.493 גרם שלא לצריכה עצמית, וכן בהחזקת 5 מנות סם מסוג הרואין במשקל 0.6235 שלא לצריכה עצמית. בכתב האישום השני מיוחסת לו עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (4.950 גרם ברוטו מסוג חשיש) וכן הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עניינן של העבירות בכתב האישום השני בכך כי במסגרת ההליך המשפטי בכתב האישום הראשון התיר בית המשפט לעורר לצאת לבדיקות לצורך השתלבותו בהליך גמילה מסמים, כשהוא מלווה על ידי אדם מסוים. באחד הימים בדרכו בחזרה מהבדיקות, נמלט העורר ממשמורת המלווה, ונמצא רק יומיים לאחר מכן בביתו כשהוא מסתתר בארון בגדים. כאשר נדרש להתלוות לשוטרים הוא תקף אותם וגרם להם חבלות רציניות שהצריכו טיפול רפואי.

3.בית משפט השלום הורה על מעצרו של העורר בשני התיקים גם יחד לאחר שמצא כי עקב הבריחה מהמשמורת החוקית והתנהגותו של העורר לאחר מכן שוב אין לתת בו אימון ואין לבטוח בו כי יכבד תנאי שחרור כלשהם באם ישוחרר.

4.בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש אליו על החלטת בית משפט השלום ונקט קו הנמקה דומה, בפוסלו אפשרות של שחרור בערובה בנסיבות מקרה זה.

5.באת כוח העורר ביקשה במסגרת ערר שהוגש לבית משפט זה כי תישקל בחיוב שוב הפעם אפשרות העברתו של העורר להליך גמילה ותינתן לו הזדמנות נוספת לצאת מבית המעצר לשם ביצוע בדיקות נוספות. היא הדגישה בדבריה את העובדה כי מדובר באדם המכור לסמים מזה 20 שנה, ואת החשיבות שבמיצוי נסיון נוסף לשלבו בהליך גמילה לתועלתו הוא ולקידום האינטרס הציבורי. בא כוח המדינה התנגד לבקשה ועמד על כך כי המשיב הראה במעשיו כי אינו ראוי לאימון שניתן בו, ואין להעמידו שוב במבחן לאחר שכשל.

6.אינני רואה מנוס מדחיית הערר. העורר הוא בעל עבר פלילי עשיר בעבירות חמורות שונות. חרף המסוכנות הנובעת מעובדה זו, ניתנה לו הזדמנות חריגה להשתלב בהליך של גמילה במוסד סגור ולצאת לצורך כך מבית המעצר לביצוע בדיקות. למרבה הצער, הוא לא הצדיק את האימון שניתן בו והפר את תנאי היציאה מהכלא, נמלט ולאחר מכן אף נהג באלימות קשה כלפי שוטרים, היכה אותם, וגרם להם חבלות של ממש. בתנאים אלה, מסוכנותו של העורר לשלום הציבור ניכרת על פניה מעצם השתלשלות האירועים. הפרת האימון שניתן בו היא עמוקה ומהותית ואיננה מצדיקה נקיטת מהלך נוסף שיש בו משום הפקדת אחריות בידיו אשר הפרתה עלולה לשוב ולסכן את שלום הציבור. אמת הדבר כי תוצאה זו מרחיקה את העורר מהיעד המיוחל שבגמילה, אולם נראה כי טרם מצא את כוחות הנפש והגוף על מנת להיערך להליך זה, ולפיכך מהלך הדברים השתבש.

לאור האמור, העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים. אם גמלה בנפשו החלטה אמיתית להשתלב בהליך גמילה, וכאשר ימצא די כוחות לכך, תימצא המסגרת המתאימה לדבר, אם בין כתלי הכלא ואם לאחר צאתו לחופשי.

הערר נדחה.