בש"פ 10321/05 מדינת ישראל נ. אוריאל בנבנישתי

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד' רוזן) מיום 3.11.05, לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, והמשיב שוחרר למעצר בית.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, תקיפת קטין, התעללות בקטין ואיומים כלפי אשתו (להלן גם – המתלוננת ) וכלפי שתי בנותיו. על פי האמור בכתב האישום, המשיב נהג לתקוף את אשתו במשך תקופה של ארבע עשרה שנים, עד לחודש נובמבר שנת 2004, מועד בו עזבה המתלוננת את ביתם המשותף ביחד עם בנותיהם.

לפי הנטען, נהג המשיב במספר רב של פעמים במשך התקופה הנזכרת לסטור לאשתו, לדחוף אותה ולבעוט בה. כן מיוחסים למשיב מעשי איומים נגד אשתו. לפי האמור בכתב האישום, איים המשיב על אשתו כי "יחתוך לה את הוורידים", ובהזדמנות אחרת – כי "יוציא לה את הראש מהמקום". כן נטען כי המשיב איים על אשתו לפגוע בעינה באמצעות מסרגה אותה חימם בגז. כתב האישום מתאר מקרים חמורים נוספים של אלימות ואיומים שביצע לכאורה המשיב נגד אשתו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות נוספות של תקיפה, התעללות ואיומים נגד שתי בנותיו. לפי הנטען, המשיב נהג, במשך מספר שנים, לתקוף את בנותיו, להכות אותן בחוזקה, לתת להן סטירות, מכות בגב ובישבן, להכות אותן בחפצים שונים, לבעוט בהן עם רגליו, להפילן לדרוך עליהן, לקלל אותן ולאיים עליהן.

כתב האישום, אשר מכיל שלושה אישומים, הוגש לאחר אירוע שאירע, לפי האישום השלישי, ביום 17.8.05 במשרד עורך דין אליו הגיעו המשיב ואשתו, המצויים בהליכי גירושין. לפי הנטען, המשיב אמר לאשתו "הסוף יהיה שאני ארצח אותך ואשב בבית סוהר". בעקבות דרבים אלה, פנתה האשה בתלונה למשטרה.

3.עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לבית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 9.10.05 הכחיש המשיב את המעשים המיוחסים לו. לטענת סנגורו, מדובר בעלילות על רקע הליכי הגירושין. כן ציין הוא, כי תחילה יוחסה למרשו עבירת אונס, אך טענה זו "נעלמה". ואולם, הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים. לפיכך, עבר בית המשפט לבחון אם קיימת עילת מעצר. בית המשפט קבע כי חומרת המעשים, אשר בוצעו במשך תקופה ארוכה, מקימה עילת מעצר של מסוכנות. כן ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המשיב, אשר הורשע בעבר בגין אלימות כלפי שוטר ועובד ציבור.

4.בית המשפט הזמין תסקיר מעצר כדי לבחון אם מסוכנותו של המשיב ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר. שירות המבחן הציע לבחון את האפשרות שהמשיב יקבל טיפול במעון, אולם המשיב לא ביטא נכונות לקבל טיפול כאמור.

5.לאחר הגשת התסקיר, קיים בית המשפט המחוזי דיון המשך בבקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים הציע בא כוח המשיב, כי מרשו ישוחרר למעצר בית מלא בבית אביו, איש משטרה לשעבר. בא כוח העוררת טען, לעומת זאת, כי על פי התסקיר אין לשחרר את המשיב אלא למסגרת טיפולית.

בית המשפט המחוזי קיבל את הצעת בא כוח המשיב, והורה לשחרר את המשיב למעצר בית אצל אביו. בנוסף קבע בית המשפט כי על המשיב ואביו לחתום על ערבות עצמית וצד ג' על סך של 150,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי מעצר הבית.

משהחליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית, פנתה העוררת לבית משפט זה. מכאן הערר שבפניי.

6.בבקשתה טוענת העוררת כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן אין מקום לשחרר את המשיב למעצר בית, אלא יש להפנותו להליך של טיפול במסגרת מעון, כפי שהמליץ שירות המבחן. לדברי בא כוח העוררת, מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת הן מהמעשים האלימים המיוחסים לו אשר בוצעו במשך שנים רבות, והן מעברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות. מסוכנותו באה לידי ביטוי גם באיומיו כלפי המתלוננת, אשר חוששת מאד מפני המשיב. לדברי בא כוח העוררת, לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות מעצר בית ללא טיפול מתאים.

7.בדיון שהתקיים בפניי, חזר בא כוח העוררת על טענותיו שבכתב. לדבריו, אין בחלופה המוצעת על ידי הסנגור כדי להפיג את מסוכנותו הרבה של המשיב, מסוכנות העולה באופן ברור הן מכתב האישום והן מעברו הפלילי. לפיכך, מבקש בא כוח העוררת לעצור את המשיב עד שניתן יהיה לבחון את החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן – טיפול במעון. רק באופן זה ניתן יהיה להבטיח שלומם של המתלוננת ושל הבנות. המתלוננת חוששת מאד בשל איומיו של המשיב, ומעצר בית אצל אביו, הנותן לבנו את גיבויו המלא, אינו יכול להשיג את מטרת המעצר.

הסניגור טען, כי על אף הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים, יודגש כי המשיב מכחיש את המעשים האלימים המיוחסים. כן טוען הוא, כי רוב רובן של הטענות מתייחסות לתקופה שלפני מספר שנים, ורק אירוע האיומים שבמשרד עורך דין אירע בתקופה האחרונה. בפועל, המשיב אינו בא במגע כלל עם אשתו או עם בנותיו, ואין הוא מהווה אפוא סכנה להם. מעצר בית מלא אצל אביו, קצין משטרה לשעבר, ישיג לטענתו את מטרת המעצר, בפרט על רקע עוצמתן הנמוכה של הראיות שבתיק.

8.שמעתי בפרוט רב את טעוני הצדדים. עיינתי בחומר החקירה, בפרטיכל ובהחלטת בית המשפט המחוזי וכן בתסקירי שרות המבחן. שוכנעתי שאין בחלופת המעצר אותה קבע בית המשפט כדי להפיג את החשש ממסוכנותו של המשיב. הגעתי לכלל מסקנה שאין מנוס מלעצור את המשיב עד לבירור אפשרות החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן.

9.מכתב האישום עולה מסכת קשה של אלימות ואיומים כלפי המתלוננת והבנות. למעשה, גם הסניגור מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים האלו, אם כי הוא מדגיש שמרשו מכחיש את העבירות המיוחסות לו. בשלב מוקדם זה של בירור הטענות, אין מקום לבחון שאלות של מהימנות, ועל בית המשפט רק לבחון אם קיימת תשתית ראיתית גולמית אשר עשויה להתפתח, במהלך ההליך, לראיות מספיקות להרשעה. כאמור, תנאי זה מתקיים במקרה דנן, גם לשיטתו של הסניגור.

גם באשר לעילת מעצר של מסוכנות אין למעשה מחלוקת. המעשים והאיומים המתוארים, על חומרתם הרבה, יוצרים תמונה קשה של אלימות והתעללות במתלוננת ובבנות.

10.השאלה היחידה שעליה יש אפוא לענות היא, האם די במעצר בית מלא כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. שירות המבחן המליץ שתיבדק אפשרות שהמשיב יקבל טיפול במסגרת מעון נעול. איני סבורה שניתן בשלב זה לתת במשיב את האמון הנדרש לחלופת מעצר של מעצר בית. אין בחלופה זו כדי לאיין את החשש מפני פגיעה במתלוננת ובבנותיה. הודעותיה של המתלוננת יוצרות תמונה של אשה מאוימת ומפוחדת שרק לאחרונה התעוררה אצלה ההכרה לסיכון בו היא נתונה, כמו גם בנותיה. כפי שעולה מחומר הראיות, המעשים המיוחסים אמנם אירעו ברובם לפני זמן רב, אך מאז עזבה המתלוננת את הבית בנובמבר שנת 2004 היו איומים חמורים נוספים במועדים שונים.

11.הערר מתקבל אפוא. הנני קובעת כי המשיב יישאר במעצר תוך בחינת אפשרות לשלבו בהליך טיפולי במסגרת "בית נועם" – כהמלצת שרות המבחן – או מסגרת מתאימה אחרת.

אני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר נוסף בעניינו של המשיב. שרות המבחן יידרש הן לשאלת המסוכנות והן לנושא חלופת המעצר במסגרת טיפולית מתאימה. שרות המבחן מתבקש להגיש תסקירו עד ליום 18.11.05 שאז יובא המשיב בפני בית המשפט המחוזי לצורך קבלת החלטה בעניין.

ש ו פ ט ת