בש"פ 10330/06 מימון עדרי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בכתב האישום שהוגש נגדו מיוחסות לו עבירות אלה: החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת כלים לענין סמים, נסיון לקשירת קשר לפשע, ונסיון לרצח. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד לתום משפטו. בית המשפט נעתר לבקשה. מכאן הערר שבפניי.

2.כתב האישום מתאר שתי פרשיות שיש קשר מסוים ביניהן. האישום הראשון עוסק בהחזקה של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ-35 גרם, וכן בהחזקה של 10 גרם של סם מסוג חשיש. האירוע שבאישום הראשון התרחש בחודש אוקטובר 2005. באישום השני מסופר על כך שהעורר חשד באדם אחר כי הלה סיפר למשטרה על דבר הסם, וכתוצאה מכך נתפס הסם על-ידי המשטרה. שני אנשי משטרה, שלא הזדהו כאנשי משטרה, יצרו קשר עם העורר, ובעקבות התפתחויות נוספות הוא ביקש מאותם שניים לבצע יחד עמו רצח של אותו אחר, בו הוא חשד שגילה למשטרה את דבר החזקת הסמים. בהקשר לפרשיה זו, יוחסו לעורר עבירות של ניסיון לרצח וניסיון לקשירת קשר לפשע. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכי אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. יצוין, כי בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה שאין בחומר החקירה כדי לבסס עבירה של ניסיון לרצח, משום שהמעשים השונים שביצע העורר בשיתוף פעולה עם שני השוטרים הסמויים הגיעו אך כדי פעולת הכנה. ראוי להוסיף נתון חשוב והוא – עברו הפלילי של העורר. מסתבר כי העורר הורשע בעבר בעבירה של רצח וריצה עונש מאסר של 20 שנה. בנוסף לכך, לאחר שחרורו מהמאסר הנזכר, הוא הורשע במספר עבירות של קבלת דבר במרמה בשנת 1995.

3.הטענה המרכזית של הסנגור המלומד היא שאף במקרה בו עסקינן, חובה היתה על בית המשפט לבחון חלופה למעצר. דעתי שונה. העבירות שנמצאו לגביהן ראיות לכאורה, אף אם מתעלמים, וכך צריך לעשות לטעמי, מעבירת הניסיון לרצח, מקיימות את הדרישות השונות שבדין לענין מעצר עד תום ההליכים. במקרה הנוכחי, לאור הסם בו מדובר, לאור קשירת הקשר לביצוע רצח, ובמיוחד לאור העבר הפלילי, לא היה מקום לשקול חלופה למעצר. מכאן שצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

הערר נדחה.