החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1034/08 מדינת ישראל נ. פלוני

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשת הארכת מעצר עד תום ההליכים בבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את בקשת הנאשם לשחרור לחלופת מעצר והורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים. נקבע כי גם לאחר סיום עדות המתלוננת נותרה סכנה ממשית לה, בהתחשב בתסקירי שירות המבחן ובעברו הפלילי של הנאשם. עיכוב בניהול ההליך בשל עומס אינו מצדיק שחרור.

העובדות

לנאשם יוחסו עבירות אלימות, איומים, אינוס והפרת צווי הרחקה ומעצר בית כלפי בת זוגו לשעבר, שביצע לטענת המדינה בשנים 2006-2007. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהוגש נדחה. שמיעת העדויות טרם הסתיימה, ועדותה של המתלוננת הסתיימה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר לאחר שסיימה המתלוננת את עדותה, כאשר קיימת סכנה ממשית למתלוננת?
  2. 2.האם עומס בית המשפט והתארכות ההליך מצדיקים שחרור הנאשם ממעצר עד תום ההליכים?

הלכות

  1. 1

    כאשר רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם למתלוננת נותרה גבוהה לפי תסקירי שירות המבחן, סיום עדות המתלוננת אינו מצדיק לבדו שחרור לחלופת מעצר.

    ״הסכנה הנשקפת לה מן המשיב שרירה וקיימת.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עיכוב בניהול המשפט עקב עומס על בתי המשפט אינו מונע הארכת מעצר כאשר שיקולי המסוכנות מצדיקים זאת.

    ״אמנם, יש להצר על כך שברור משפטו של המשיב מתנהל בעצלתיים, אולם נראה כי זו תוצאה בלתי נמנעת מן העומס הרובץ על בתי המשפט.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חלופת מעצר
  • אינוס

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

1034/08

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: ה' באדר א'

התשס"ח (11.2.08)

בשם המבקשת: עו"ד זיו

אריאלי

בשם המשיב: עו"ד משה

מרוז

החלטה

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען כי המשיב ביצע שורה ארוכה של עבירות כנגד מי שהיתה בת זוגו לחיים (להלן: המתלוננת). על פי גרסת המשיבה, בעת ששהו באילת בחודש אוקטובר 2006, תקף המערער את המתלוננת וחבל בה, ולאחר שהחלה חקירה משטרתית, הוא הדיחה שלא להפלילו. בחודש נובמבר 2006, בעת שהמתלוננת נהגה ברכב, אחז המשיב בהגה וסובב אותו לעבר קיר מגן, ורק לחיצה מוקדמת של המתלוננת על הבלמים מנעה נזק. באותו חודש דרש המשיב מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין, ומשסירבה, הוא כפה עליה את רצונו ובעל אותה שלא בהסכמתה. למערער יוחסו עבירות נוספות של אלימות ואינוס כלפי המתלוננת שהתרחשו בשנת 2007. לבסוף, נטען כי המשיב הפר צווים של בתי המשפט שהורו לו לשהות במעצר בית מלא ולהתרחק מהמתלוננת.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ולאחר שהצדדים טענו את טענותיהם והוגשו תסקירים של שרות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה. ערר שהוגש לבית משפט זה, נדחה בחודש אוקטובר 2007. באשר לברור האישומים גופם, נראה כי ההליכים מצויים בשלב ראשוני, הואיל ועד כה הסתיימה שמיעת עדותה של המתלוננת בלבד. בא-כוח המדינה הודיע שבשתי הישיבות הקרובות תסיים התביעה את הבאת ראיותיה, ועל כך הגיב בא-כוח המשיב באומרו, כי תחזית זו נראית אופטימית ואין סיכוי כי תתממש. לפיכך, עתר עו"ד מרוז לשחרר את שולחו לחלופת מעצר, ולעניין זה הוסיף וטען כי משסיימה המתלוננת את עדותה, שוב לא נשקפת לה סכנה מהעורר, ועל כן אין עילה להוסיף ולהחזיקו מאחורי סורג ובריח.

לא אוכל להיעתר לבקשת הסנגור לשחרר את שולחו. כתב האישום מצביע על מערכת יחסים עכורה ומעוותת בין המשיב למתלוננת, תוך שהוא נוהג בה כברכושו וכופה עליה את רצונו גם תוך שימוש באיומים ובאלימות. אכן, המתלוננת סיימה את עדותה, אולם נראה כי הסכנה הנשקפת לה מן המשיב שרירה וקיימת. כך סבר גם שרות המבחן בתסקירים שהגיש לבית המשפט קמא, בהם הוערכה רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב כגבוהה. אמנם, יש להצר על כך שברור משפטו של המשיב מתנהל בעצלתיים, אולם נראה כי זו תוצאה בלתי נמנעת מן העומס הרובץ על בתי המשפט. כך או כך, באיזון הכולל, ונוכח עברו הפלילי של המשיב, נראה לי כי לפחות בשלב זה של ההליכים, שחרורו, ולו לחלופת מעצר, עלול לסכן את המתלוננת, ומכאן החלטתי להיעתר לבקשת המדינה.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא בתשעים ימים, החל מיום 8.2.08 או עד למתן פסק-הדין בתיק 1049/07 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, ה' באדר א' התשס"ח

(11.02.08).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם למתלוננת נותרה גבוהה לפי תסקירי שירות המבחן, סיום עדות המתלוננת אינו מצדיק לבדו שחרור לחלופת מעצר.
  2. 2עיכוב בניהול המשפט עקב עומס על בתי המשפט אינו מונע הארכת מעצר כאשר שיקולי המסוכנות מצדיקים זאת.